מיריק שניר

מיריק שניר – סופרת משוררת ואשת חינוך

מיריק שניר – סופרת משוררת ואשת חינוך

שפה בונה קשר ושיאו של קשר בין-אישי היא האהבה

שפה עשירה וילדות בונת אמון, מעצימות אהבה בעולם.

מיריק שניר מתרכזת בכתיבה לגיל הרך, מינקות ועד קריאה ומאמינה בכל לבה, ששפה בונה קשר ושיאו של קשר בין-אישי היא האהבה. היפוכו של קשר באמצעות שפה, הוא השתיקה – האלם, ממנו נובעת האלימות, דהיינו; תקשורת לקויה ודלה בילדות הרכה, עלולה לקבל בהמשך ביטויים אלימים, בעוד ששפה עשירה וילדות בונת אמון, מעצימות אהבה בעולם. לדבריה אהבת הנקרא, חשובה ככל שתהיה, אלא מטרה לעצמה, אלא דרך רבת הוד להשיג אהבת האדם.

מעמוד הפייסבוק: פוסטים של מיריק, עדכונים ומבצעים

Cover for מיריק שניר - ספרי ילדים
מוזמנים להאזין לפודקאסט מקסים לילדים ״הסכתוס״ - מתוך הארץניתן לשמוע את מיריק מספרת ״איך כותבים שיר״ בדקה 14:00 והלאה 🤍🤍🤍🤍לחצו כאן >> www.haaretz.co.il/digital/podcast/hesketos/2024-06-25/ty-article-static/.premium/00000190-4907-d1...מיריק שניר - ספרי ילדים ... להמשך קריאהלסגירה
View on Facebook
להזמנות ופרטים נוספים:שיר: Mirik.domain@gmail.com ... להמשך קריאהלסגירה
View on Facebook
מתוך הספר "קטנטנים"כיצד אתם הייתם מפרשים את השיר?אשמח לשמועמיריק שניר 💜 ... להמשך קריאהלסגירה
View on Facebook
יש ים בירושליםסיפור מחורז על ילד שאוהב מים ועל שלולית שהופכת ליםהסיפור מוקדש ליום הולדת שמונים של שמואליק, אבא שלי ומבוסס על סיפור מילדותו שסיפר לי בילדותי. וכך כתבתי לו בהקדשה: “לילד רך יפה עיניים, בעיר כשרה נשגבת נוף, אשר אהב מרחם מים, אך לא היה לו ים וחוף. ליל שהיה לי אב, והוא כבר סב וגם רב סב, לילד שתמיד אוהב, לבן גבורות סיפור נכתב.”מוזמנים לעיין 💜>> did.li/RYuIwמיריק שניר - ספרי ילדים ... להמשך קריאהלסגירה
View on Facebook
״תראו, הגיל הרך הוא הגיל היחיד בו ילדים ומבוגרים קוראים את אותם ספרים״(מיריק שניר)מתוך מפגש לגיל הזהב ב״מגדלי הים התיכון״ נורדיה. ... להמשך קריאהלסגירה
View on Facebook
בת תש"חמִנְשָר ושיר"עוד לא אבדה תקוותנו" – המשך יום הולדת, הוא זמן חשבון נפש,ובעת הזאת, זה לא מרפה ממני.תובע לחשוב, מכריח לכתוב. כבר לא ניתן להתעלם מכך,אנחנו בעיצומה של תקופה הרת גורל, עולמית, לאומית, אישית,ושֹוּמָה על כל אדם, לפעול,בדרכו, בכלים שבידו,לעידוד וביסוס הטוב,לאימוץ וחיזוק שרירי התקווה,לגילוי והפצת האורות - והם רבים. באתי לעולם בעת מלחמה, בכ"א סיוון תש"ח,ביום ההשבעה של חיילי וחיילות מלחמת השחרור,שהיו פזורים לאורה ולרוחבה של ארצנו המדממת,בשדות הקרבות הרבים של מלחמת הקוממיות,צה"ל ואני נולדנו באותו היום. נולדתי בצריף עץ שהוצב בפאתי כפר גלעדי,הקיבוץ המפונה כעת מתושביו...צריף אשר שימש בית חולים שדה צבאיאליו הובאו הפצועים והרוגי הקרבות בגליל העליון. נולדתי באותו צריף,כי כאשר דרכי הגליל העליון הנאבק על קיומו היו חסומות,שמשו הרופאים והאחיות שהצילו חיי חיילים, או סגרו את עיניהם,גם כמיילדים, של חיים חדשים. היו אין ספור סיבות בימים האיומים והמאיימים ההם להרים ידיים,להסתלק משדה המערכה ומן הארץ שסיכוייה לשרוד לא נראו מעודדים...כמה טוב ומבורך ומעורר השתאות – שהם והן לא נכנעו לייאוש,שהן והם האמינו, נלחמו ועיצבו מדינה לתפארת. נכון, היא לא נראית כל כך טוב כעת, המולדת היקרה והאהובה שלנו,...בכל זאת, כבר סבתא לנינים... כמוני. וברצינות,כדאי שנבין ונודה, שהמדינה הנוכחית היא תמונת הראי שלנו,של מה שהפכנו כולנו להיות במהלך שנותיה? לתומנו סברנו שהמדינה מעוררת ההשתאות שהקמנו, תוכל להתנהל בכוח ההתמדה,הפקרנו את החזון הענק שהוא תמצית קיומה, הסיבה להקמתה והסיכוי להישרדותה...הפחתנו מאוד בערך שותפות הגורל שלנו, והחוסן מבית ומחוץ שהיא מעניקה לנו.זלזלנו ובגדנו במורשת העתיקה והחדשה המאחדת והמחברת אותנו אלו לאלו, ולארץ הזאת,נכשלנו בהבדלה בין עיקר לתפל בחיי החברה שלנו ובחיינו האישיים,מכרנו בנזיד עדשים את ערכינו הכי נעלים, פרטנו אותם להתחשבנויות עלובות. והנורא מכל, התרשלנו והתבלבלנו בחניכה ובהורשה,וזאת על אף שבאמתחתנו, מקדמת דנא,תורות הלמידה והחניכה המתקדמות והנעלות ביותר. דוגמא מרגשת לכך מצאתי במדרש זעיר ועמוק של רבי סימון, (בראשית רבה י, ו),את מדרשי הקטן עליו, מקדישה בהערכה ובתודה לאישה שנתנה ביטוי שירי מרגש ליחד שלנו,היא נעמי שמר, במלאת 20 לפרדה העצובה ממנה,ובהשראת יצירתה האלמותית: "דע לך" פרי החיבור בינה לבין רבי נחמן. אמר ר' סימון:אין לך כל עשב ועשבשאין לו מזל ברקיע,שמכֶּה אותוואומר לו 'גְּדַל!' ומתבקש לשאול ואף לתמוה: מדוע כתוּב "מַכֶּה אותו"?לכאורה אפשר היה לוותר על השורה הזאת הקשה הזאת, והיה נאמר אותו הדבר.אך לא היא, כיון שהמילים "מַכֶּה אותו" הן ליבו ועיקרו של המדרש הנפלא הזה!שכן, אלו הם חוקי הטבע, החלים על כל עשב, ועל האדם כאחד;ללא מכה, ללא אתגר, ללא קושי,לא מתחוללות; התעוררות, השתנות, התפתחות, צמיחה. אלא שאותה צמיחה שלאחר המכה, המובנת מאליה לכל עשב ועשב המתעקש על קיומו,איננה מובנת מאליה לאדם, וגם לא פשוטה עבורו כלל ועיקר. ממכה חזקה אדם עלול להישבר, להתרסק, להתייאש, ולוותר,לכן מביא המדרש, בתביעה מידית, בהמשך למַכָּה,את האמירה, את הפנייה האישית, בלשונו החזקה של הציווי: "גדל"!!! נראה לי שזהו השלב בו אנו נמצאים;הלומֵי המכה, בעיצומו של האבל, של ביכוי מזלנו הרע, וחיפוש אשמים, וליקוק הפצעים הצורבים,אך הגיעה העת לשמוע, להפנים וליישם את הציווי: "גדל"!!! גדלנו מאסונות איומים, נוכל לו גם הפעם, זה בכוחנו, זה בכנפי הרוח שלנו. שבועות אחדים לפני שנולדתימרים מולכו, חברת נפש של אמי, ניצולת שואה צעירה, שעמדה להינשא,נהרגה מפצצה שהטיל מטוס סורי על כפר גלעדי. מרים מולכו יחד עם אמי ההרה רחל,נחפזו בדרכן לבית התינוקות לסייע בהורדת התינוקות לשוחות,בעת שמטוס האויב החג מעל הקיבוץ הטיל פצצה נוספת. הקדשה:מרים מולכוחייך קופדוכשחיי החלו ברחמה של אמי חברתך הטובההחריד את לבי הרךהפיצוץ שלקח אותך והשאיר ליאת שמך שירי"בת תש"ח"מוקדש לך השיר בת תש"ח, הבנוי בית-ופזמון-בית...נכתב להלחנה במלאת 40 שנה למדינה ולי. שני בתיו האחרונים נוספו בעת האחרונה. בַּת תַּשַ"חמִירִיק שְׂנִיר בשנהשבה נולדתיתכול הונף על התרניםטרם את נפשי ידעתינזעקו פעמונים בי שמור עוד אחותישיר עריסתיניגונך אשר נשכחאני אחות זוכרת בת תש"ח בגבעהשבה נולדתיראשונים אותך חלמוכדגן להם הבשלתיניגונם שפתיי המו בי שמור עוד אחותישיר עריסתיניגונך אשר נשכחאני אחות זוכרת בת תש"ח בשעהשבה נולדתיאמונים נשבע חילךעם חלב אמי חרדתיצעד אבא ההולך בי שמור עוד אחותישיר עריסתיניגונך אשר נשכחאני אחות זוכרת בת תש"ח במיטהשבה נולדתיאיש צעיר חייו איבדעם קריאת עולל שמעתיזעקת אימו כהד בי שמור עוד אחותישיר עריסתיניגונך אשר נשכחאני אחות זוכרת בת תש"ח הנניאיתך עדיןקיץ חם מתיש כוחיסתיו אפור צורב בעיןחורף קר פורץ בבכי בי שמור עוד אחותישיר עריסתיניגונך אשר נשכחאני אחות זוכרת בת תש"ח נעלהעל הר גבוהנבשר תקווה נרהיבתני לי יד אחות מולדתונביא את האביב ... להמשך קריאהלסגירה
View on Facebook

הרשמו לניוזלטר שלנו לקבלות עדכונים והטבות

    בלחיצה על הרשמה, אני מאשר/ת שאני מסכים/ה לקבלת דיוור מהאתר של מיריק שניר