כדי להבהיר מה הם “ספרי סולם”,
אציב תחילה את שמונה הנחות היסוד הבאות:

1.  ילדים נולדים צמאי דעת, ופועלים ביוזמתם באינטנסיביות כדי ללמוד את העולם על מנת להשתלב בו.
   למידה מבחינתם היא פעולה קיומית!
2. ילדים מחליטים בעצמם מה עליהם ללמוד, לפי מה שהם רואים סביבם.
   אם יראו סביבם מבוגרים שמעדיפים מסכים, וממעטים לקרוא בספרים, הם יעדיפו מסכים על ספרים – כי יסיקו שמסכים חיוניים יותר.
3. ילדים מעדיפים לחקור ולגלות בעצמם ולא לקבל מידע מן המוכן.
   אינשטיין אמר: “הידע הוא ההתנסות, כל השאר הוא אינפורמציה”. ילדים יודעים זאת באופן טבעי, הוריהם וחונכיהם פחות מודעים לכך.
4. הבנת השפה ודיבור בשפה, אלו מיומנויות מורכבות ביותר שילדים רוכשים בעצמם בשנות חייהם הראשונות, בדרכם ובקצב שלהם – בהצלחה שצריכה לעורר השתאות – ולהעלות שאלות אמיצות!!!
5. ילדים רכים משוכנעים שיצליחו לרכוש קריאה וכתיבה ממש כפי שהם מצליחים לרכוש שפה. ומשקיעים בכך מאמצים עצומים בשנותיהם הראשונות!!! אך ככל שהטקסטים בספרות הילדים המוקראת להם מתארכים, יכולתם להצטרף לקריאה, הולכת ופוחתת, והם מתמלאים תסכול ודאגה.

   מניחה שזה מה שדרבן אותי לכתוב “ספרי סולם”.

6. בשנים הראשונות ילדים סבורים שאנחנו מקריאים להם את האיורים.
   רק בשלב די מאוחר הם מגלים שאנחנו מקריאים להם את הסימנים השחורים שלצידם, שילדה אחת כינתה אותם: “האיור של המבוגרים”.
7. בשלב זה, באופן הכי טבעי והגיוני, הילדים עושים מהלך של שיבה אל הספרים מעוטי המילים, אותם הם יודעים בעל פה, וכעת מביטים על המילים הכתובות, בתקווה להצליח לגלות בעצמם את סוד הקריאה.
   ומה אנחנו אומרים להם? “זה ספר של קטנים ואתם כבר גדולים!” –
   זו תגובה מייאשת! כי איך יבחרו מה חשוב להם יותר? להיחשב גדולים או להצליח לקרוא…?
8. וכך, ילדים רבים מגיעים לכתה א’ עמוסי כישלונות ותסכולים בתחום הקריאה והכתיבה, שהמבוגרים לא מודעים אליהם, או לא מייחסים להם חשיבות מיוחדת, אך הם בעלי השפעה עצומה על עתידם הקרוב והרחוק כמשתמשי שפה על כל הפוטנציאל האישי-האנושי הגלום בה.

   שיטות לימוד הקריאה ברוב בתי הספר – המנוגדות לתהליכי למידה טבעיים, מוסיפות תסכולים.