הערכה יש לי שיר מרתקת ילדים: בגודלה, בצורתה, בתוכנה, בצבעיה, בצליליה, ובכך שהיא מגשימה לילדים רכים את שאיפתם הכמוסה: לקחת חלק בשיח התרבותי שמתקיים סביבם, ולשם כך הם יודעים שעליהם לרכוש את מיומנויות השפה.
את השירים המלווים את הספרונים, ניתן למצוא בכל פלטפורמות המוזיקה השונות (יוטיוב, סופטיפיי וכו׳)
הלחנה ועיבודים: מוני אמריליו וליאורה שלזינגר
זמרים ילדים: נגה רבן, דניאל זיו, יפתח בר, מיה שלזינגר.
זמרים מבוגרים: קרן פרידמן, ניר בר-טוב.
הפקה: אולפן art חיפה
איורים
אליאור ואחיעד שניר
למחשבה…
יש לי שיר מזמין את הילדים ללמד את עצמם: להקשיב, לדבר, לקרוא, לכתוב, עם שיר בלב, תרתי משמע. הלחן המצטרף לחריזה, לקצב, לאיור – מאפשר לילדים שליטה מוחלטת ומדויקת בסיפור. בזכות השיר שקלטו והוא שגור בפיהם, הילדים שולטים במלל של הסיפור, ולכן בהמשך המסע האורייני, מובטחת להם הצלחה מלאה, כאשר הם מנסים להתאים בין הסיפור שבפיהם (בעל-פה), לסיפור שלפניהם (בכתב).
כך, בתהליך מתמשך מרתק ומאתגר, שופע תגליות אורייניות, של הקשר בין המילים, הצלילים והסמלים של הכתב, נבנית בהם נדבך אחר נדבך, תחושת בטחון ביכולת והערכה עצמית, שהולכת ומתעצמת ומזדקקת לאהבה. ואהבה, זה כל הסיפור! הנה סיפור קטן מ – יש לי שיר: “תמיד הפחיד אותי זאב, / אבל עכשיו אני חושב, / האם זאב כל-כך נורא, / האם זאב הוא רע? / או לזאב כמו לי יש לב, / עצוב, / פוחד, / בוכה, / כואב, / אולי עמוק בתוך הלב, / זאב אותי אוהב” .
יש האומרים: “אדם לאדם זאב” וכשמביטים בעולם שלנו, נחלש הלב, ולא פעם נדמה שאולי צדק האל כשאמר: “יצר לב האדם רע מנעוריו” אבל אם נקשיב היטב נגלה: שלא אמר: רע מטבעו, אלא רע מנעוריו. וכבר מצאנו שנעוריו במקורות משמע: בכל תהליך התחנכותו, מינקות עד בגרות. בעצם אמר: אם יצרו של אדם רע, זה לא מעשה ידי, אלא מעשה ידיכם! ילוד אישה לא הגיע לעולם הזה עם יצר רע. גם לא עם יצר טוב. אבל הוא כן הגיע לעולם הזה עם יצר: יצר לחיות, יצר לשרוד, ולכן גם יצר ללמוד.
ילוד אישה הגיע לעולם עם יצר גם מלשון צורה, יציר, ויצירה. שהרי כל אדם הוא יצירה אנושית חד-פעמית ואין עוד דומה לו בצורת הגוף והנפש. מה שיפגוש יצר הלב האישי שלו בעולם הזה יקבע, אם הוא יהיה ליצר רע, או יהיה ליצירה.
מן הביקורות
“בשפה בסיסית ומשפטים קצרים פורשת מיריק שניר ביצירתה החדשה עולם שלם מלא חיוניות של פעוטות, מי שרק מתחילים לחוש את השפה, ואלה שכבר צולחים משפטים שלמים, ייהנו מן העולם שנגלה אליהם במארז המזמין “יש לי שיר” של הוצאת הקיבוץ המאוחד. תיק בד קטן ועדין המכיל 10 ספרונים מאוירים נהדר על ידי בנותיה של שני ואת השירים המווים את המארז ניתן למצוא בכל פלטפורמות המוזיקה. כבר משמות הכותרים אפשר ללמוד על הראשוניות שיש בהתבוננותו של ילד בעולם סביבו, על הקשר בין השפה לעולם, ועל הסיפורים עתירי הדמיון שעשוי הילד לטוות בעצמו מתוך אותם משפטים קצרים של שניר, המציגה לילד את אבני הפינה היפות של השפה.” (אסנת בלייר “להיות הורים”)
“שניר אינה נחה על זרי הדפנה, ומוציאה עכשיו סדרה של עשרה ספרונים מאוירים באופן נפלא. הספרונים מגיעים במארז מקורי ויפהפה (ואפילו נוח!) – תיק קטן מבד… האיורים בספרים הם, כאמור, מעולים ורבי הבעה, ואחראיות להם אליאור ואחיעד שניר הבנות של. בקיצור חגיגה.” (אריאל קרס סגנון – “מעריב”)
“סדרת ספרונים יפה לגיל הרך יצאה לאחרונה…לכל שיר ספרון משלו שמאויר בסגנון שונה ולרוב רב קסם… ב’אני ואתה’ הפכים מתנגנים, וב’זאב אוהב’ בעל האיורים היפים במיוחד, נבחנת השאלה הפילוסופית ‘האם זאב כל כך נורא?’ …הספרונים שבכל עמוד שלהם יש מילים ספורות בלבד ולפעמים רק מילה אחת, מתאימים לגיל הרך, ובהמשך גם טובים מאוד לזיהוי האותיות והמילים.” (רותה קופפר גלריה “הארץ”)
“מיריק שניר מתחדשת עכשיו עם יש לי שיר… במארז הזה, העשוי תיק בד, יש משהו רך, בלתי מאיים וסופר מאתגר. כל מי שמגדל בבית ילדים מכיר את הסקרנות הטבעית שלהם לקריאה ואת הקנאה המצטברת כלפי האח הגדול הקורא, ואחר-כך כלפי כל מי שלוקח ספר ליד ויודע מה כתוב בו. כשהם מחזיקים את ‘גן גורים’ הפוך וקוראים סיפור, הלב נקרע, אבל ברור שאין להם סיכוי לחצות בשלום את כמות הטקסט המחורז. בדיוק למטרה הזאת טובים ספרוני מיריק שניר. הקטנה מיד האזינה למוזיקה ועברה ספרון, ספרון בשירה וריקודים.
מכיון שבכל עמוד אין יותר משלוש מילים והפורמט כולו זערורי, אין ספק שגם ילדים שממש מתחילים לקרוא לא יחששו להתמודד ויקחו ליד את הספרונים האלה בלי מקדם חרדה…. שניר, מקדמת את המינימליזם הזה לחומר קריאה שאי אפשר שלא להצליח לחצות אותו…בכתב ברור, גדול ומנוקד, ממש כמו בכרטיסיות, ומכיוון שכך, הילד בטוח – ובצדק – שהוא ניצח בקרב הראשון על הקריאה… מה שעושה לו חשק לעוד ועוד.
האיורים מקסימים וילדותיים, כיוון ששניר משתפת את בנותיה אליאור ואחיעד בעשייה, וזה בהחלט חינני באופן אוביקטיבי ולא רק לעיניה הסוביקטיביות של אמא מתפעלת…. תיק הספרונים הזה, הצבעוני והמתחשב בקהל שלו, בהחלט שווה כניסה חגיגית הביתה.” (מירי חנוך “עכבר העיר”)