
קריאה למארגני המחאה
לארגן הפגנות כסאות עבור הציבור הגדול שלא יכול להפגין אחרת!!!![]()
שלום רב לכם אחיות ואחים למחאה החשובה והחיונית למדינתנו ולנו מאין כמוה!
יודעת שכמוני יש המון א.נשים היוצאים בליבם להפגין אך נשארים בגופם בבית, מסיבות פיזיות שונות.
לא עוד!!!
בקריאה זאת אנו מבקשים מכם לסייע לנו לקיים הפגנות בישיבה. (עם חניה ושירותים בקרבה),
הפגנות בהן נשיר בגרון ניחר ובלב אוהב את שירי ארץ ישראל – שנהיו שוב רלוונטיים כל כך!
ושאר שירים שידברו לציבור שיצטרף אלינו.
נשמח לזמרים וזמרות שיתנדבו להוליך את השירה.
בין שיר לשיר נקשיב לדוברים מגוונים ככל האפשר, מהמגזרים השונים השותפים לנו. ![]()
יש רבים המצפים לשמוע את הבשורה שיוכלו להצטרף להפגנות.![]()
נשמח, אם יצטרפו אלינו ילדינו ונכדינו – בני נעורים והלאה – אשר לעתידם אנחנו חרדות וחרדים.![]()
הבהרה חשובה: אין הכוונה להכין לנו כסאות בהפגנות הקיימות,
אלא לקיים עבורנו הפגנות נפרדות כדי להקל עלינו ולהגדיל משמעותית את מספר המשתתפים/ות במחאה.![]()
מי ממארגני ההפגנות מרים את הכפפה???![]()
כתובת: Mirik.Domain@gmail.com
ניתן לכתוב לי למייל, כאן בתגובות או בפרטי
בשם קבוצת מוחים ענקית הזקוקה לסיוע כדי להצטרף למפגינים.![]()
עזרו לנו לשתף את הפוסט כמה שיותר
בברכת ימים טובים ומיטיבים לכולנו.![]()
#מחאה #הפגנה #הפקתאירועים #פותחיםאתהלב #הפגנות #רפורמה #השמיעו #השמיעוקולכם #העצמה #קולקורא #מחאתהנכים #ימיםטובים #ימיםטוביםמאלה #ארץישראלהיפה![]()
ואהבת - יוצרות שינוי לטובה
אליאור ביתי כתבה 🤍![]()
״מגן הילדים של אמא שלי ועד לבית על ההר המושלג בקנדה.
על הניסים ועל הנפלאות. חג מואר שיהיה באשר אתם.ן✨💖![]()
סְבִיבוֹן פֶּלֶא אוֹ אֵיךְ עוֹשִׂים נִסִּים?
מִירִיק שְׂנִיר![]()
שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל סְבִיבוֹן פֶּלֶא?
אוּלַי אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה...
שֶׁזּוֹהִי הַמְצָאָה דִּמְיוֹנִית שֶׁל סוֹפֶרֶת.
אָז דְּעוּ לָכֶם,
שֶׁבְּגַן הַיְּלָדִים שֶׁלִּי,
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה,
סְבִיבוֹן פֶּלֶא הוֹפִיעַ.
וְיוֹדְעִים מָה?
לְאַחַר שֶׁתִּקְרְאוּ סִפּוּר זֶה,
אוּלַי גַּם לָכֶם יִקְרֶה הַנֵּס הַזֶּה,
אִם תִּרְצוּ...
וְכָךְ הָיָה:
בְּכָל חַג חֲנֻכָּה,
בַּבֹּקֶר שֶׁל הַנֵּר רִאשׁוֹן,
גִּלִּינוּ סְבִיבוֹן פֶּלֶא
תָּלוּי מֵהַתִּקְרָה.
אַף פַּעַם לֹא רָאִינוּ מִי תָּלָה אוֹתוֹ.
הֶאֱמַנּוּ בְּכָל לִבֵּנוּ שֶׁזֶּהוּ נֵס חֲנֻכָּה,
וְצָעַקְנוּ מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת וְשִׂמְחָה.
הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ אָמְרָה:
סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא יִשָּׁאֵר בַּגַּן שֶׁלָּנוּ
שְׁמוֹנָה יָמִים,
מִנֵּר רִאשׁוֹן עַד נֵר שְׁמִינִי.
וְלָמָּה הוּא נִקְרָא סְבִיבוֹן פֶּלֶא?
כִּי בְּכָל יוֹם מִשְּׁמוֹנַת יְמֵי הַחֲנֻכָּה,
לְאַחַר שֶׁהִדְלַקְנוּ אֶת הַנֵּרוֹת בַּחֲנֻכִּיָּה,
וְזִמַּרְנוּ אֶת שִׁירֵי הַחַג,
וְאָכַלְנוּ לְבִיבָה אוֹ סֻפְגָּנִיָּה,
וְסוֹבַבְנוּ סְבִיבוֹנִים...
הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ הֵבִיאָה בַּד גָּדוֹל
וְכֻלָּנוּ הִתְכַּנַּסְנוּ מִתַּחַת לִסְבִיבוֹן הַפֶּלֶא בְּמַעְגָּל גָּדוֹל,
וְהֶחְזַקְנוּ חָזָק בְּבַד גָּדוֹל מִכָּל צְדָדָיו.
כַּאֲשֶׁר הַגַּנֶּנֶת נָתְנָה סִימָן
הַמַּעְגָּל שֶׁלָּנוּ הִתְחִיל לְהִסְתּוֹבֵב וְשַׁרְנוּ:
סְבִיבוֹן סֹב סֹב סֹב...
אַחַר כָּךְ,
הַמַּעְגָּל שֶׁלָּנוּ הִסְתּוֹבֵב לַצַּד הַשֵּׁנִי,
וְשַׁרְנוּ מַהֵר יוֹתֵר:
סְבִיבוֹן סֹב סֹב סֹב...![]()
וְאָז הַמַּעְגָּל הַגָּדוֹל נֶעֱצַר בְּבַת אַחַת
וְדִקְלַמְנוּ יַחַד אֶת מִלּוֹת הַקֶּסֶם שֶׁתָּמִיד עָבְדוּ:
סְבִיבוֹן, סְבִיבוֹן פֶּלֶא,
תֵּן לָנוּ הַפְתָּעוֹת שֶׁכָּאֵלֶה!
הֵרַמְנוּ רָאשִׁים בְּהִתְרַגְּשׁוּת,
הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ מָשְׁכָה בַּחוּט שֶׁל סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא
וְהַפְלֵא וָפֶלֶא!
הוּא נִפְתַּח...
וַחֲבִילָה עֲטוּפָה בְּעִתּוֹנִים נָפְלָה מִמֶּנּוּ,
וְנָחֲתָה עַל הַבַּד שֶׁהֶחְזַקְנוּ.
מָה הָיָה בַּחֲבִילָה?
אַתֶּם מֻזְמָנִים לְנַחֵשׁ…
גַּם אֲנַחְנוּ בְּכָל יוֹם מִימֵי הַחֲנֻכָּה נִסִּינוּ לְנַחֵשׁ
מָה יָבִיא סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא...
כִּי בְּכָל נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה,
הוּא הֵבִיא דָּבָר אַחֵר.
לְדֻגְמָה:
בְּנֵר רִאשׁוֹן: מַטְבְּעוֹת שׁוֹקוֹלָד.
בְּנֵר שֵׁנִי: סְבִיבוֹנִים קְטַנִּים.
בְּנֵר שְׁלִישִׁי: כַּדּוּרֶגֶל לַגַּן.
בְּנֵר רְבִיעִי: סֵפֶר חָדָשׁ.
בְּנֵר חֲמִישִׁי: מִשְׂחָק לַגַּן.
בְּנֵר שִׁשִּׁי: חַיּוֹת קְטַנּוֹת לְמִשְׂחָק.
בְּנֵר שְׁבִיעִי: גַּרְבַּיִם חַמִּים.
בְּנֵר שְׁמִינִי: בַּקְבּוּקוֹנִים לְהַפְרָחַת בּוּעוֹת סַבּוֹן.
וְעוֹד וָעוֹד…
בְּכָל שָׁנָה הַמַּתָּנוֹת הָיוּ שׁוֹנוֹת.
סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא הִפְתִּיעַ אוֹתָנוּ תָּמִיד.
אַךְ הַהַפְתָּעָה הֲכִי גְּדוֹלָה,
הָיְתָה בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלִּי בַּגַּן.
שְׁלוֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי חַג הַחֲנֻכָּה
הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ הִצְטַנְּנָה וְחָלְתָה.
יוֹם אַחַר יוֹם חִכִּינוּ לָהּ,
אַךְ גַּם בַּבֹּקֶר שֶׁל חֲנֻכָּה,
בַּיּוֹם שֶׁהָיִינוּ אֲמוּרִים לְהַדְלִיק בּוֹ נֵר רִאשׁוֹן,
הִיא עֲדַיִן לֹא חָזְרָה,
וְדָאַגְנוּ מְאוֹד.
כְּשֶׁהֵרַמְנוּ רָאשִׁים,
לֹא רָאִינוּ אֶת סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא
תָּלוּי מֵהַתִּקְרָה...
עֵד הַצָּהֳרַיִם לֹא הִשְׁתַּנָּה דָּבָר בַּגַּן.
שָׁכַבְנוּ לָנוּחַ מֻדְאָגִים.![]()
כְּשֶׁקַּמְנוּ,
שׁוּב הֵרַמְנוּ רָאשִׁים...
סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא עֲדַיִן לֹא הָיָה תָּלוּי,
וְהַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ לֹא הָיְתָה בַּגַּן.
הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר הִתְקָרְבָה לָהָר,
וְיָצָאנוּ לֹא שְׂמֵחִים לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר.
שָׁעָה קַלָּה חָלְפָה, וּלְפֶתַע
שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹלָהּ שֶׁל הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ
קוֹרֵאת לָנוּ לְהִכָּנֵס לַגַּן.
הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ חָזְרָה!
נִכְנַסְנוּ בְּצַהֲלוֹת גְּדוֹלוֹת לַגַּן וְחִבַּקְנוּ אוֹתָהּ.
הִיא הָיְתָה מְעַט חִוֶּרֶת וּבְקוֹל שָׁקֵט אָמְרָה:
חַג שָׂמֵחַ יְלָדִים, הִבְרֵאתִי לִכְבוֹד חַג הַחֲנֻכָּה.
מִיָּד הֵרַמְנוּ רָאשִׁים,
וּמָה רָאִינוּ?
אֶת סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא
תָּלוּי מֵהַתִּקְרָה!!!
נֵס כָּפוּל אֵרַע לָנוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם:
הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ הִבְרִיאָה,
וּסְבִיבוֹן הַפֶּלֶא הִגִּיעַ.
לְאַחַר שֶׁשַּׁרְנוּ שִׁירֵי חֲנֻכָּה,
הִדְלַקְנוּ נֵר רִאשׁוֹן,
וְסוֹבַבְנוּ סְבִיבוֹנִים,
וְאָכַלְנוּ סֻפְגָּנִיּוֹת וּלְבִיבוֹת,
הִסְתַּדַּרְנוּ בְּמַעְגָּל גָּדוֹל,
שַׁרְנוּ,
וְרָקַדְנוּ,
וְדִקְלַמְנוּ…
וּבַלְּבָבוֹת נִחַשְׁנוּ מָה סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא יָבִיא לָנוּ הַפַּעַם.
גַּם אַתֶּם מֻזְמָנִים לְנַחֵשׁ...
כְּשֶׁהַגַּנֶּנֶת מָשְׁכָה בַּחוּט שֶׁל סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא
כּוֹבְעֵי צֶמֶר צִבְעוֹנִיִּים הִתְפַּזְּרוּ עַל הַבַּד הַמָּתוּחַ.
הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ אָמְרָה:
סְבִיבוֹן הַפֶּלֶא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ בְּרִיאִים בַּחֹרֶף.
חָבַשְׁנוּ בְּשִׂמְחָה אֶת הַכּוֹבָעִים הַיָּפִים,
אַךְ אָז,
נִגַּשׁ אַחַד הַיְּלָדִים לַגַּנֶּנֶת וְאָמַר לָהּ:
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁסְּבִיבוֹן הַפֶּלֶא
הוּא בִּכְלָל לֹא פֶּלֶא, וְלֹא נֵס חֲנֻכָּה...
זוֹ אַתְּ שֶׁתּוֹלָה אוֹתוֹ!![]()
הַגַּנֶּנֶת שֶׁלָּנוּ חִיְּכָה וְאָמְרָה:
יְלָדִים אֲהוּבִים, זִכְרוּ זֹאת:
נִסִּים לֹא קוֹרִים מֵעַצְמָם.
אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲזֹר לָהֶם לִקְרוֹת!
אָז אִם אֵין לָכֶם עֲדַיִן סְבִיבוֹן פֶּלֶא,
וְאַתֶּם רוֹצִים אֶחָד כָּזֶה,
דְּעוּ שֶׁהוּא לֹא נִמְצָא בַּחֲנוּיוֹת...
הַנֵּס הַזֶּה תָּלוּי בָּכֶם.
תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ בְּעַצְמְכֶם,
עִם עֶזְרָה קְטַנָּה…
זוֹכְרִים?
לְנִסִּים צָרִיךְ לַעֲזֹר.
הָבִיאוּ:
2 קֻפְסוֹת קַרְטוֹן מְרֻבָּעוֹת בְּאוֹתוֹ הַגֹּדֶל
מִסְפָּרַיִם
דֶּבֶק
חֶבֶל דַּק
8 חֲרוּזִים
צְבָעִים
מוּכָנִים?
1 בְּקֻפְסָה אַחַת - קַפְּלוּ פְּנִימָה אֶת אַרְבַּעַת שׁוּלֵי הַקֻּפְסָה הָעֶלְיוֹנִים. (אִיּוּר)
2 הַדְבִּיקוּ אוֹתָם לַקֻּפְסָה מִבִּפְנִים. (איור)
3 בָּאֶמְצַע שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם חוֹרְרוּ חוֹר אֶחָד, הַשְׁחִילוּ בּוֹ חֶבֶל דַּק וּבְקָצֵהוּ קִשְׁרוּ חָרוּז. (אִיּוּר)
4 מִקֻפְסַת הַקַּרְטוֹן הַשְּׁנִיָּה - גִּזְרוּ 4 מְשֻׁלָּשִׁים גְּדוֹלִים־שָׁוִים, וְהַדְבִּיקוּ עַל אַרְבַּעַת שׁוּלֵי הַקֻּפְסָה הַתַּחְתּוֹנִים. (צִיּוּר)
5 כָּעֵת גִּזְרוּ אֶת הַשּׁוּלַיִם לְפִי הַמְּשֻׁלָּשִׁים. (אִיּוּר)
6 חוֹרְרוּ חוֹר בְּכָל מְשֻׁלָּשׁ, קָרוֹב לַקָּצֶה, וְהַשְׁחִילוּ בּוֹ חֶבֶל דַּק וּבְקָצֵהוּ חָרוּז. (אִיּוּר)
7 קִשְׁרוּ יַחַד אֶת אַרְבַּעַת הַחוּטִים. (אִיּוּר)
וְכָעֵת כִּתְבוּ אֶת אַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת, אַחַת עַל כָּל צַד:
נ - נֵס
ג - גָּדוֹל
ה - הָיָה
פ - פֹּה
כְּדַאי גַּם לִצְבֹּעַ וּלְקַשֵּׁט סְבִיב אֵלֶּה,
וְיֵשׁ לָכֶם סְבִיבוֹן פֶּלֶא!!!
תְּלוּ אֶת הַסְּבִיבוֹן בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי חֲנֻכָּה, כְּשֶׁבְּנֵי הַבַּיִת יְשֵׁנִים.
הַכְנִיסוּ פְּנִימָה מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אֶת כֻּלָּם.
וּמָה עוֹשִׂים כְּדֵי שֶׁסְּבִיבוֹן הַפֶּלֶא יִפָּתַח,
אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים.
חַג חֲנֻכָּה שָׂמֵחַ לְכֻלָּנוּ!
וְזִכְרוּ:
אֶת הַנִּסִּים,
אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים!״
אליאור ביתי כתבה 🤍
Eleyor Ori Snir EleyOri
This content isn't available right now
When this happens, it's usually because the owner only shared it with a small group of people, changed who can see it or it's been deleted.
מתנה נפלאה לחנוכה 🕎![]()
אור וצל סיפור ילדים קטן ומחורז, על ילד בשם אור המגלה את הצל שלו.![]()
“אור עצר והסתכל, מי הולך איתי? זה צל” אור מסתכל על הצל, מתפעל, משתומם ונבהל! לכן הוא מרים מקל, אך הצל ממהר לעשות כמוהו, “אור ברח והתנשף, צל ענק אחריי רודף!!!” אור מתגלגל, נופל ומתבלבל. לפתע אור מבחין בצלו של נמר נורא שמתקרב אליו, אך ברגע הבא הוא מגלה שזה חתול. צלו של פיל ארוך חדק, הופך לכלב קטן המקשקש בזנב, וצלו של דוב ענק, היא אחותו הפעוטה אורית שמדדה לעברו. אור שמח לגלות שגם לאורית יש צל. “אור הרים יד ונפנף, צל שלי, אני עייף…” עם שקיעה אור נפרד מן הצל לשלום ויודע שיתראו שוב מחר.![]()
לינק לרכישת הספר בתגובה הראשונה
הסדרה המחודשת: "ספריה קטנה שלי"
שמלהיבה כל ילדה וילד מפעוטים ועד רוכשי קריאה בכל שלב,
וכל מי שזקוקים לחיזוק הקריאה, בכ גיל.![]()
24 ספרי סולם, 24 מאיירים נהדרים.![]()
מתנה אוריינית מלאת אור, לחנוכה,
שתדליק לילדים שלכם את העיניים והלב,
לאהבת הקריאה ולאהבת עצמם.![]()
ניתן לרכוש באתר - לינק לרכישה בתגובה הראשונה![]()
רשימת הספרים:
אני צובעת ענן
צב
לא רוצה
הר גלידה
במשפחה שלי
לאיבוד הלך לי זבוב
סתם וילון
יש לי אופניים
נועה וארז
קופסת קרטון
סבא אפרים
הסתובב לי העולם
כך! פח! טרח!
פוף
סבתא לאה
הכלב של גיל
יצאתי לטייל
אין כלים בכיור
יום הולדת
ארמון חול
שמח וטוב לב
הילה חולה
בגד עם כיסים
למה השמים לבנים?
ספרייה קטנה שלי - סדרת 24 ספרים - מיריק שניר
miriksnir.com
לגננות! למורים! להורים! ספריה קטנה שלי במהדורה חדשה ומשופרת! סדרת 24 "ספרי סולם" מרהיבה ומצוינת לקידום מיומנויות...
פעוטה בת 3.6, נפרדת מהכלב שלה בן 15
אני צפיתי שוב ושוב
בכיתי איתה![]()
והתפעלתי מאוד מהליווי הקשוב והנבון של אביה.![]()
קורע ופותח את הלב!
פוסט לאוהבי כלבים,![]()
להורים וסבים ולכל מי שחונכים בני אדם רכים.![]()
ההורים אמרו לטוהר אהבה בת 3.6 שהכלב שלג שהיא מכירה מיום לידתה ואוהבת מאוד, זקן וחולה ״וזה הזמן שלנו להיפרד ממנו״
היא כבר יודעת על כך זמן מה, ומעכלת את הידיעה לאט לאט ובדרכה,
אך זה היום האחרון.
היא הכינה לו ציור ו״כתבה״ בכתב פעוטות: אני אוהבת אותך – I love you – (היא דו לשונית).
בסרטון טוהר אהבה קוראת לשלג הרובץ ללא תנועה, גופו רועד ועיניו בה, את מה ש״כתבה״ ומוסיפה את משאלתה ״אל תלך לשום מקום״.
יובל אביה שקולו נשמע בסרטון, עושה עבודת חונכות רגישה ונבונה – שראוי ללמוד ממנה. יובל עם הכלב שלג מגיל 16.
תודה לכם הוריה של טוהר אהבה, אליענה ויובל, ולך הסבתא ואשת החינוך, שולמית חשן על ההסכמה שאעלה את סיפורכם.
ילדים רכים עסוקים מאוד!!! בסוגיית המוות, מגיל רך, אך למגינת הלב, בשל הקושי שלנו המבוגרים עם המוות, אנחנו מעדיפים להתעלם מכך ורוב הילדות והילדים נשארים להתמודד אתו לבד!!!![]()
ביום ה׳ שלחה לי שולמית חשן ידידה ואשת חינוך נהדרת, את ההודעה הבאה:
״נכדתי בת כמעט 4 מתמודדת היום ממש עם פרידה מכלב שגדלה אתו.
האם יש דרך להשיג את הספר שלך ״חתול קטן מתוק״? (למה חיכיתי עד היום?) נראה לי שזה יעזור לה.
בינתיים יש לה את הזרזיר המת בשלולית (תודה ששילבת אותו בספר ״מעשה במסמרים״)...״
התקשרתי לשיר יגל הנהדרת שעובדת איתי ומיד התארגנו למשלוח הספר ״חתול קטן מתוק״.![]()
לא אפרט בפוסט הזה את סיפורה של ים נכדתי בת 3.6 שהתמודדה עם פרדה פתאומית וטראומטית מגור החתולים שלה, הסיפור הזה נמצא בספר ״חתול קטן מתוק״ וכבר למעלה מעשרים שנה מנחם ילדים ומשפחות פתוחות ואמיצות בדרכו המיוחדת. ![]()
אוסיף רק שאימא מהמגזר הדתי ששכלה בן בכור ונעזרה בספר
״חתול קטן מתוק״ עבור בתה בת ה 6, כתבה לי: ״אני קוראת בו כמו בספר תפילה״.![]()
מפצירה בכן/בכם הורים וסבים וכל מי שחונכים ילדים רכים, העזו להתייחס למוות הנקרה בדרככם, בשיחותיכם עם הילדים, כמובן ברגישות. ספרו להם מחוויות ילדותכם, קיראו יחד איתם סיפורים, וגם הכינו ספרונים משלכם.![]()
בסיפור ״חתול קטן מתוק״, ים הפעוטה התנחמה כאשר הכינה (בעזרת סבתא מיריק) ספרון קטן על גור החתולים שלה ״אורה״, ואיירה אותו בעצמה. ואז, חיבקה את הספר ואמרה: אני כבר לא עצובה כי יש לי את אורה בספר״. ורגע אחרי זה הכריזה: ״אני רצה לספר אותו לכולם בבית, שיותר לא יהיו עצובים״.![]()
אז אנא, אל תשאירו את הילדות והילדים להתמודד עם המוות לבד, ספרים וסיפורים עשויים לעזור מאוד לילדיכם, ותתפלאו לגלות שזה יחזק גם אתכם.![]()
ושוב הוקרה לכם משפחה יקרה. קבלו את תנחומיי על אבדתכם. חבקו ברוך את טוהר אהבה בשמי וליטוף ממשי או וירטואלי לכלב שלג הנוגע כל כך ללב.
יובל מנצורה - הדף הרשמי Yuval Manzura
לגננות! למורים! להורים!
ספריה קטנה שלי
במהדורה חדשה ומשופרת!
סדרת 24 “ספרי סולם” מרהיבה ומצוינת לקידום מיומנויות השפה
החל מגיל רך ועד לרכישה מלאה של קריאה וכתיבה בבית הספר
מותאמת ותורמת לכל שיטות ההוראה
מחזקת את תלמידי החינוך המיוחד
מעולה גם ללומדי עברית כשפה שנייה ולילדי ישראלים בחו”ל![]()
youtu.be/P5uLdiReZFw
״ספרייה קטנה שלי״ חזרה למלאי
במהדורה חדשה ומוגבלת![]()
הנחה מיוחדת לחודש הראשון
בהזנת קוד קופון: WITHLOVE
תוכלו להנות מ- 10% הנחה![]()
ניתן לרכוש את המארז באתר שלנו
(לינק בתגובה הראשונה)
אינני מיואשת![]()
בוריס א' נובאק (סלובניה) Boris A. Novak
תרגום: טל ניצן![]()
החלטות
בֵּין שְׁתֵּי מִלִּים
בַּחֲרוּ בַּשְּׁקֵטָה יוֹתֵר.
בֵּין מִלָּה לִשְׁתִיקָה
בַּחֲרוּ לְהַקְשִׁיב.
בֵּין שְׁנֵי סְפָרִים
בַּחֲרוּ בַּמְאֻבָּק יוֹתֵר.
בֵּין אֲדָמָה לְשָׁמַיִם
בַּחֲרוּ בְּצִפּוֹר.
בֵּין שְׁתֵּי חַיּוֹת
בַּחֲרוּ בְּזוֹ הַזְּקוּקָה לָכֶם יוֹתֵר.
בֵּין שְׁנֵי יְלָדִים
בַּחֲרוּ בִּשְׁנֵיהֶם.
בֵּין עָוֶל גָּדוֹל לְקָטָן יוֹתֵר
אַל תִּבְחֲרוּ בְּאַף אֶחָד.
בֵּין תִּקְוָה לְיֵאוּשׁ
בַּחֲרוּ בַּתִּקְוָה:
אוֹתָהּ תִּתְקַשּׁוּ יוֹתֵר לָשֵׂאת.![]()
אינני מיואשת.
מובן שהייתי שמחה אילו דברים היו קורים ומתנהלים אחרת במדינה שלי,
אך הייאוש אינו מנת חלקי, ואינני מאפשרת לו להרוס כל חלקה טובה בחיי.![]()
לא מתעלמת מכך שיש סיבות אמיתיות לדאגה, ושלאחרונה שנוספו עוד כמה מאיימות במיוחד...
אך מרגישה וסבורה שאנחנו דוחפים את עצמנו –
בסחרור חברתי לא נשלט לפינה הזאת, של הייאוש,
ובמו ידינו מחריפים את המצב, וגורמים לכך שעובדות קשות עוד יותר, ייקבעו בשטח. ![]()
מניחה שתסכימו איתי שכמדינה, כעם, כחברה וכיחידים,
התמודדנו עם מצבים קשים ואיומים, עם פוטנציאל ייאוש גדול מזה,
ולא העלינו על הדעת לוותר, להרים ידיים, לעזוב, להתייאש...![]()
"אין בעולם ייאוש כלל" אמר רבי נחמן מברסלב.![]()
ייאוש קונה שביתה בלב, אם פותחים לו את הדלת, ומכינים לו מקום נוח להשתרש בו ולצמוח.
ייאוש הוא אווירה שאנחנו במו ידינו יוצרים ומטפחים.![]()
ייאוש איננו מצב רוח נתון ובלתי נמנע.
ייאוש הוא הלך נפש שנכנעים לו ומתבטלים בפניו. ![]()
ייאוש איננו התוצאה המתחייבת ממה שקרה פה,
אך ייאוש הוא בוודאות גורם מרכזי שישפיע לרעה על מה שיקרה בחיינו ובארצנו בהווה ובעתיד.![]()
שנים אני מוחה על מאמרים חוזי שחורות של עיתונאים מבריקים בעלי זכויות רבות,
שיותר משהם מתארים במאמריהם את המציאות, הם משפיעים עליה לרעה במאמריהם,
ומן הסתם כבר שכנעו רבים שלא כדאי להישאר פה,
וזרעו ייאוש והרגשה של תקיעות אצל אחרים שאינם יכולים לארוז ולעזוב. ![]()
לעניות דעתי, התמה אולי, עיתונאים אמורים לקחת אחריות, להשפעת דבריהם,
במיוחד כשמדובר בפרשנות שלא לומר עתידנות.
כותבת על כך, כי זהו דיו שממשיך להישפך ביתר שאת בימים אלה, והשפעתו קשה.![]()
למה שאחליט לעזוב?
בכנות אני אומרת, לעצמי ולכם: טוב לי פה!
טוב לי עם עצמי, טוב עם בן זוגי,
עם ילדיי, נכדיי והוריי,
טוב לי בביתי,
עם חבריי וחברותיי,
טוב לי בחיי.![]()
6 שנים התגוררתי מעבר לים, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות,
בארץ החיים הנוחים, הקלים והמפנקים... (שלא מבחירתי ומרצוני שהותי שם התארכה)
אהיה גלויה, הרגשתי שם זרה, לא שייכת, גם לא באמת רצויה...
אינני רוצה לחזור להרגשה הזאת,
לא מתכוונת לעזוב ולהשתקע בארץ זרה, בה אחווה געגועים בלתי פוסקים הביתה, אל ארצי;
אל שיריה, אל נופיה, אל שפתה, אל חגיה,
אל עציה ופרחיה, אל ענניה וגשמיה, אל שלוליותיה,
אל ביתי ומשפחתי, אל בית הוריי, אל מחוזות ילדותי...![]()
איך זה שעולה בדעתנו לוותר על הארץ,
ארץ סיפורי העם העתיקים והעמוקים שלנו,
המדינה שהורינו וסבינו בנו ונבנו בה, וזה המעט מהרבה שניתן להגיד על כך...
המולדת האהובה – הכאובה האחת והיחידה,
הארץ השייכת לכולנו ללא הבדלה ואין לאף קבוצה או מגזר חזקה גוברת עליה!![]()
איך עולה בדעתנו לוותר על נכסי התרבות העצומים שיצרנו פה,
ואיך יתכן שלא נמשיך לקדם את התרבות התוססת החד פעמית שנוצרת פה,
דווקא בזכות מפגש הזהויות, ומכבשי המציאות המיוחדים, המאתגרים והפוריים שלנו.
"ארץ נקנית בחיים עליה, בעבודה וביצירה" – כתב א.ד. גורדון בתקופה לא קלה מזו.![]()
להתייאש לוותר ולעזוב זו עלולה להיות טעות גדולה וגורלית,
המשכה של הטעות הקשה והעצובה שעשה ועושה חלק נכבד מהציבור החילוני,
בהתנכרותו לנכסי התרבות היהודיים שירשנו כולנו... ![]()
פחד ה"הדתה" הדימוני, הפך אותנו ל"חילוניים חרדים" – המקדשים את ההתרחקות ממורשתנו,
המוותרים עליה לגמרי כמאיימת עלינו, כנגועה בדתיות,
במקום לאמץ אותה בהערכה, ביצירתיות ובאהבה, ולהתאימה לאורח החיים והערכים שלנו,
שכן היא שייכת ממש באותה מידה לנו, הבנות והבנים לאימהות ולאבות המשותפים לכולנו. ![]()
נהדוף את הייאוש,
שאינו פועל לטובתנו, לא בפן האישי, ולא בפן הציבורי.
נאמין בכוחנו לצמצם את הפירוד, להרחיב את מעגלי החיבורים,
נשוב לנכסינו הרוחניים, שתורת חיים לגמרי עכשווית וברת-קיימא בהם.
נחיה אותם, נלמד אותם, ונוריש אותם בדרכנו שלנו.![]()
נכיר מחד, שיש לנו הרבה במשותף, ומאידך, נקבל ונכבד את השוני, המעשיר את החברה שלנו.
נשוב אל שמחת החיים, ונסלק מעלינו את הייאוש. ![]()
לא הבחירות לכנסת יקבעו איך יראו חיינו בנסיבות החדשות,
אלא הבחירה היומיומית שנעשה אנחנו, כיחידים וכקבוצות.![]()
נבחר בטוב,
נבחר בשלום,
סביבנו, בתוכנו ובינינו.![]()
"אין בעולם יאוש כלל".
נתחיל עם היישום של הלימוד הזה – הכל-כך רלוונטי לנו, כאן ועכשיו.![]()
האיש שלי, ישראל, טוען שמילותיי רכות מדי, לכן המסר לא די מובן,
אז לבקשתו, מסכמת את עמדתי, במילים ברורות:
בהתמכרות לייאוש ובנטישה ההמונית, אנחנו נוהגים בתבוסתנות,
מפקירים את המדינה לגורלה, בוגדים בה, לא נלחמים על דמותה. ![]()
בשום אופן לא קוראת למלחמת אחים, אלא להיפך,
לפעולות ברוח האמירה ממקורותינו: "איזה הוא גיבור בגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו",![]()
אני קוראת ומקווה לשיח חברתי יזום מלמטה,
להתגייסות עממית רחבה למען פעולות חינוכיות בכל גיל,
לנכונות ואחריות אישית להשקיע בחברה שלנו לטווח ארוך, למען כל תושביה ואזרחיה. ![]()
אף אחד לא יעשה את זה עבורנו,
בואו נעשה לנו ארץ נהדרת,
אנחנו יכולים.
מיריק שניר - סופרת משוררת ואשת חינוך - מיריק שניר
miriksnir.com
בחירות הן רגע האמת!![]()
המשורר מאיר ויזלטיר כתב:
"אט לאט לומדים ילדים לשנוא,
זה לוקח להם הרבה זמן,
הרבה שנות בית ספר, ללמד ילד לשנוא
היא מלאכה לא פשוטה, כל מורה יודע
איך האהבה בם מסרבת להימס,
מחלחלת, משרה טעם
תפל בפה המטיף..."![]()
כאשת חינוך אני מאמינה ויודעת
שכול האדם בבסיסו טוב
ורוצה רק טוב
לעצמו
לילדיו
לאחרים
לעולם![]()
היו בטוחים בכך
שמי שזורעים מילות בוז ושנאה בתוכנו
מי שמציתים קנאה ותחרות בינינו
לא לטובתנו ובשבילנו עושים זאת
לא ברוח מקורותינו העתיקים
גם לא בשם אנשי רוח נאורים
מניעיהם אחרים![]()
כמי שחיה בין המילים
אני מכירה מקרוב את כוחן
להיטיב או להרע
לבנות או להחריב![]()
"חיים ומוות ביד הלשון"
זאת לא הגזמה
מילים המשתלחות בחוסר אחריות
בקרב המחנה
הן כחרב חדה – חרב פיפיות
המאיימת על הקיום של כולנו
יותר מכל אויב ושונא![]()
בחירות אינן תחרות ספורט
ולא מאבק בין אוהדים נלהבים ושרופים![]()
בחירות הן רגע האמת
בו אנחנו קובעים את גורלנו
בו אנחנו בוחרים במלחמה או בשלום
בו אנו מעצבים את מדינת העתיד
בה יחיו צאצאינו (או לא)![]()
בחירות הן רגע האמת
בו אנחנו בוחרים
אם פנינו לשגשוג ולפריחה
או לאדמה חרוכה![]()
בחירות הן רגע האמת
בו חובה עלינו לזכור ולהזכיר
שזו המשמרת שלנו
לפעול ברוחם של דורות קודמים
שחלמו והקריבו והגשימו מדינה נאורה
אשר גורלה כעת בידינו
לא פחות![]()
בחירות הן רגע האמת
יום כיפור ציבורי לכלל האזרחים
שבו על המאזניים הכול
שבו בידינו הכול
אנחנו הדנים
ואנחנו הנידונים![]()
בחירות אינן תחרות בין שתי נבחרות
כולנו ננצח יחד או נפסיד יחד
כי ציבור מפורד ואכול שנאה
הוא סכנה קיומית – רוחנית ופיזית
ועלול להיות סוף הדרך עבור כולנו![]()
איכותה של מדינה
אינה יכולה לעלות על איכות מנהיגיה![]()
על כן בחירות
הן רגע האמת
לחשבון נפש אישי נוקב
להכרעה אמיצה ואחראית
של כל אחת ואחד
עם עצמו
עם עצמה![]()
מתוך הבנה עמוקה ובלתי מתפשרת
שהזכות לבחור
היא חובה ![]()
חובה לא לעמוד מנגד
חובה לקחת חלק
חובה לבחור
ולהשפיע![]()
ברוח מילותיו של משה בספר דברים:
הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם
אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ
הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ
הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה
וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים
לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. (דברים ל יט)![]()
היום נבחר בחיים![]()
היום נבחר בטוב![]()
היום נבחר לגדל פה דורות
של ילדים שוחרי טוב
ולא למודי שנאה
ילדות וילדים שיהיו
ההורים המורות והמנהיגים של המחר![]()
היום נבחר לחנכם ברוח אמרתו הנאורה
של רבי עקיבא:
"ואהבת לרעך כמוך".![]()
היום נבחר באהבה.
מיריק שניר - סופרת משוררת ואשת חינוך - מיריק שניר
miriksnir.com
כתבה עם מיריק, על קורצ'אק - ״על הצפון״
״מסלול 'מעלה קורצ'אק' אשר נחנך בכפר גלעדי באפריל האחרון, מזמן למטיילים בו מפגש המשלב בין אוצרות הטבע ונופיו המרהיבים של הגליל העליון וחזונו המהפכני של המחנך המיתולוגי יאנוש קורצ'אק״![]()
alhazafonplus.co.il/%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7...
כל ספרי הקרטון בהנחה עכשיו באתר של מיריק 💜
(לינק בתגובה הראשונה)![]()
**עמוס בקבוק וכוס**
סיפור פעוט על פעוט המתנסה במדע ובלשון באמבטיה.![]()
סיפור על פעוט העושה לעצמו שיעור פיסיקה באמבטיה, עם מים בקבוק וכוס. עמוס מגלה שמבקבוק לכוס קל לשפוך, אך מכוס לבקבוק “פך! קצת נשפך!” הוא ממשיך לשפוך הלוך וחזור ומגלה שהמים הולכים ומתמעטים כי בכל שפיכה יש פחות “בוק בוק בוק.” לבסוף נגמרים המים ועמוס אומר: “אוי אין בוק, כבר ריק הבקבוק.”![]()
למחשבה…
מה היה עמוס מפסיד אם היו תמיד מקלחים אותו מהר וביעילות. ומה היו הוריו מפסידים? מה עושה עמוס באמבטיה? מנצל כל דקה ללמד את עצמו ובהנאה! שיעור בפיסיקה – בלי שיעורים כאלה, כל מה שילמד בהמשך יהיה מחוסר בסיס. אין צורך לשכנע תינוק או פעוט, ללמוד, הוא נולד עם הידיעה הקיומית, שמי שלא לומד לא שורד. תפקידנו, אם כן, לא ללמד ילדים איך ללמוד, אלא, ללמוד מילדים איך ללמד, ללמוד מכל ילד איך ללמד אותו. לעשות הכל כדי להגן על אופן הלמידה הטבעי, האישי של הילד, מפגיעתן של שיטות הלמידה המלאכותיות, האחידות, ולטפח את ייחודו. התרבות שלנו עדיין מתייחסת ללמידה כאל פעולה חד-פעמית וחד-כיוונית, כאל שפיכת חומר מכלי מלא אל כלי ריק (ראה בחינות הבגרות) עמוס מלמד אותנו שלמידה תהליך, דו-כיווני, הלוך וחזור, מכלי אל כלי, ממורה לתלמיד, מתלמיד למורה, (ראה מובאה) וכמו אצל עמוס, רגע הלמידה התרחש רק כאשר הסתיימה ההתנסות בחומר, החומר הפך לרוח – להבנה, לידיעה. עמוס עושה לעצמו גם שיעור בלשון, כאשר הוא מתחיל לגלות את הקשר בין המילה בקבוק לצלילים – בוק, בוק, בוק, ובין המילה נשפך, לצליל השפיכה – פך.![]()
(מיריק שניר)
עמוס בקבוק וכוס - ספר קרטון - מיריק שניר
miriksnir.com