“ספר לי סיפור” מבקש ילד ממבוגר בפתיחה. אך המבוגר שבסיפור לא עושה כרוב המבוגרים, הוא לא מביא ספר מהמדף, ולא ממציא לילד סיפור, אלא אומר: “בסדר גמור, על מה הסיפור?” הילד מופתע לרגע, ואז מבין שהפעם הוא יכול להחליט על מה יהיה הסיפור, ואומר: “סיפור על צפרדע קטנה ירוקה” ברור לנו מיד שהביא לסיפור את עצמו. המבוגר ממשיך: “איך מתחיל הסיפור?” והילד מגיב, “פעם אחת…” וכך, בדו שיח רגיש, המבוגר מניע את הילד לספר לו את הסיפור הלא פשוט שלו. ובסוף הסיפור הילד שואל: “על מה היה הסיפור?” והמבוגר משיב “סיפור על צפרדע ועל חסידה” ובכך הוא אומר: אני מבין עכשיו שסיפרת סיפור עלי ועליך, סיפור על ילדים ועל מבוגרים.
איורים
חנה נייגר. האיורים היפיפיים הם שילוב של ציור ודמויות מכוירות בפלסטלינה, אשר צולמו על רקע הציורים. האיורים מתחילים מציור של ספר ריק, ההולך ומתמלא ככל שהסיפור מתפתח.
נושאים מתאימים
לספר סיפור. להדרכת הורים ומבוגרים העוסקים בחינוך, איך לדובב את הילד ולהקשיב לסיפורו, כדי להיות לו מלווים טובים יותר במסעו מילדות אל בגרות.
פעילויות אפשריות
לספר סיפור אישי, כתיבה ואיור של ספר אישי. המחזה. הקשבה לסיפורים האישיים של ילדים שונים, לפי המתכונת שמוצעת בספר. תרפיה – משתמשים בו לטיפול ביביליותרפי. קריאה משותפת. השוואה לסיפור “יואש ראש דבש” – מי מספר כל אחד מן הסיפורים האלה? התייחסות למובאות. (ראה למטה)
למחשבה…
סיפור של הקשבה, העוסק במערכת היחסים המורכבת בין ילדים למבוגרים. המבוגר בסיפור, הופך את היוצרות, מציע את עצמו כמאזין ואת הילד כיוצר הסיפור. הוא מבין שהילד הוא מקור הסיפור. למבוגר יש הכלים לספר סיפור, אך תכני הסיפור באים מן ההקשבה לילד. כשהילד מביא לסיפור את הצפרדע, ברור שהוא מביא את עצמו: גם הוא ירוק בעולם, רך, פגיע, חמקן, דו-חי שנדרש להסתדר בעולם הילדים והמבוגרים בו זמנית. האגם, הוא עולמו של הילד. החסידה מייצגת בסיפור את הגדולים שלא פעם נראים לילד מאיימים עם הפה האדום, הגדול: המדבר הרבה, התובע, האוסר, הכועס, הפה שעלול לבלוע, כלומר לדרוש מהם לוותר יותר מדי ולהשתנות. השחור והלבן של החסידה, הם החוקים והכללים, הכן והלא, הטוב והרע. יש תקופה אחת בחיים בה ילדים ומבוגרים קוראים את אותם סיפורים, אני פונה אל שניהם בסיפורי, לכן אינני סופרת ילדים בלבד, אולי סופרת של המשפחה.
מובאות
שלמה המלך ביקש לעצמו בחלומו? “ונתת לעבדך לב שומע.” כל מי שנמצא בחברת ילדים צריך לבקש “לב שומע”, ומי לא נמצא בחברתם, הרי בכל אחד מאתנו מתקיים מפגש מתמיד עם הילד שהוא פעם היה. הילד נדרש לעוז רוח כדי לספר את סיפורו והמבוגר כדי להאזין לו. “מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז.”
מן הביקורות
“הספר מעודד את הילד להשתתף בתהליך הקריאה שהופך למשחק, וכך ממשיך את דרך היווצרותו של סיפור… יכול לשמש כמשחק לתרגול הקריאה ולחיבור סיפורים” (רננה גרין שוקרון- הורים וילדים)
