איורים
יחל שניר ורעות שניר. קו תמים ומרגש של יחל בן שמונה. וצביעה פשוטה, מרהיבה ובטוב טעם של רעות בת שש-עשרה. האיורים זכו בציון לשבח מטעם פרס בן-יצחק של מוזיאון ישראל.
הסיפור של הסיפור
שלושה מאיירים מבוגרים ניסו לאייר את שירי הספר הזה. יחל היה אז בכיתה א’ ואהב מאוד לצייר חיות. הצעתי לו לאייר את השירים והוא הסכים, אבל בתנאי שהוא רק יצייר את החיות ולא יצבע. רעות שהייתה בת חמש-עשרה אהבה מאוד את ציוריו והסכימה להיות הצובעת והמעצבת של הספר. תהליך האיור והצביעה נמשך שנה וחצי וכל המשפחה לקחה בו חלק.
נושאים מתאימים
בעלי חיים. פעוטות וחיות.
פעילויות אפשריות
איור על פי השיר. דקלום. הלחנה. תנועה. שיחה על זיכרונות ראשוניים מחיות. מה מסמלת עבורנו כל חיה? אל איזו חיה כל אחד מהקוראים מרגיש הכי קרוב? היזכרות בחוויות ילדות ראשוניות. התייחסות למובאות. (ראה למטה)
למחשבה…
החיות שונות זו מזו, ושונות בקשר שלהן אתנו, כל חיה היא כבבואה לחלק באישיותנו. ילד רואה את העולם ראיה ראשונית ואישית, אם נהיה ערים לכך, ונכבד זאת, נלמד עליו הרבה, ונוכל להגן על טבעו ועל ייחודו.
מובאות
ילד ראה כבשים בפעם הראשונה ואמר: “יש להן כותנה על הגב.” ילדה ראתה ים בפעם הראשונה ואמרה: “יו! איזה שדה כחול!” תהין טיילה עם אמא מיריק בעתיקות קיסריה. אמא מצביעה על בית שנחשף, חצי בנוי, חצי הרוס ואומרת “תהין תראי בבית הזה גרו פעם אנשים” תהין: “יו! איך התקלקל להם!”
מן הביקורות
“אין זה רק פרס לאיור המעולה, אלה למוצר כולו, ולכל המעורבים ביצירתו” ציון לשבח- (מוזיאון ישראל) “פרי התבוננות של ילד בעולמו: עולם המראה, הקשב, המחשבה, ההתפעמות, הסקרנות, התהייה, והחקירה והריגושים העוברים עליו…ספר משפחתי ויפיפה” (רות גפן דותן)
הערות
את כל השירים הלחין מוני אמריליו.