מספר הסיפור הוא הנכד המספר על סבו ועליו: “לסבא שלי יש צריף וחצר” אני במרכז, מקיף אותי באהבה והבנה – סבא שלי. סביב סבא – הצריף. סביב הצריף – חצר. “וסביב החצר, יש לסבא גדר. גדר כלונסאות ובה שער אחד, ירוק וחורק – שום דבר מיוחד.” ועכשיו אנחנו מתקרבים לעיקר. המתח עולה, אנחנו על הגדר המפרידה בין התרבות שבתוך החצר לטבע שבחוץ. עומדים ליד השער. “ושם על השער, נצבת שבשבת, כל רוח שבאה, עליה נושבת.” השבשבת מחברת הרוח בריאת הטבע, עם השבשבת – יצירת האדם. והילד המרותק מן החיבור הזה מסיים את הסיפור: “סתם ארבע כנפיים תקועות על מקל, ואני לא יכול להפסיק להסתכל.”
איורים
אלכסנדר לויטס. איורים בטעם של פעם, המדברים אל סבים ונכדים.
הסיפור של הסיפור
שבשבות מרתקות ילדים – לא בכדי. הן בעיניי סמליות לחיבור שבו ילדים הכי עסוקים בגיל הזה, בין טבע ותרבות, בין מה שנברא בעולם לבין מה שיצר האדם. רוב הסיפורים שלי עוסקים במפגשים ובהתנגשויות בין שני הכוחות הללו.
נושאים מתאימים
עונות – חורף, קשר לטבע. מותר ואסור. בית. אקולוגיה – יחסי הגומלין בין טבע ותרבות. רוח – איך היא נוצרת. לשאול ילדים רכים: מי עושה את הרוח? ולאסוף את תשובותיהם התמימות.
פעילויות אפשריות
התנסויות בבוץ. בניה בבוץ.שיחה על אקולוגיה – איך האדם משתמש בכוחות הטבע? שימוש השומר על הטבע, שימוש הפוגע בו. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקטין את פגיעת התרבות בטבע. שיחה על הבית – מה תפקידו? הגנה מהטבע? הפרדה מהטבע? דגמי בתים שונים, מאיזה חומרים הם עשויים?
למחשבה…
אם נתאר את החיים כמסלול מעגלי – נבין את ההתקרבות של סבים אל נכדיהם. ילדים הם יצירי טבע שאנחנו מתרבתים בתהליך מהיר ולא תמיד די רגיש. הסבא מבין לנפש נכדו, העסוק מאוד במפגשים של טבע ותרבות – שהשבשבת מסמלת. הסיפור הזה משוחח עם פטר והזאב, שם הסבא מזהיר את פטר שלא לפתוח את השער, מחנך אותו לפחד ולהמנע ממפגש עם הטבע הרע – לצוד אותו, ובמקרה הטוב לכלוא אותו בגן החיות. פה הסבא והילד ביחד יוצרים מפגש יפה בין טבע ותרבות. מקורה של פגיעת האדם בטבע בעולם, היא בחינוך לא רגיש, הפוגע בטבע האדם.
מובאות
“על פי דעתו של בן אביו מלמדו” / “לעבדה ולשמרה” / “לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה רשאי להיבטל ממנה.” הילדים פתחו את שער הגן ויצאו. הגננת קראה: ילדים! למה יצאתם החוצה? השיב אחד מהם: הרוח העיפה אותנו!
מן הביקורות
“לספרייה הקטנה שלי יש תפיסה מוצלחת מאד שטוענת שסיפורים טובים, המתנגנים היטב ומועברים נכון, יחד עם ציורים נדיבים והרבה הומור, הם סיפורים שיכולים להפוך את חיקוי הקטנטנים לקריאה של ממש… את מיריק שניר אפשר לקרוא גם בלי שום יומרות של לימוד קריאה. ילדים שאוהבים צלילים ומילים חדשות, מוזמנים לגלות אצלה הרבה מאד אוצרות” (יעל דר)
