“דוד ודודה קנו הר גלידה” מרגע ראשון ברור לנו שמדובר בגוזמה משעשעת. “למי הר גלידה?” הסיפור מנסה לסקרן. אפשר לעצור פה ולתת לילדים להשלים: “לילד ילדה.” עכשיו הילדים כבר מרותקים לדעת מה יעשו שני הילדים עם הר גלידה, חלומו של כל ילד: “אכלו הר גלידה, הופ! ילד ילדה.” ומה היה הסוף? הילדים סקרנים לדעת: “גמרו ואמרו:” מה אמרו? גם פה כדאי לתת לילדים להשלים: “היה טוב תודה!” ושאלה אחרונה: “למי התודה של ילד ילדה?” והילדים משלימים: “לדוד ודודה, על הר של גלידה.” כך הסיפור הופך לדו שיח ולקריאה משותפת, שמשמחת ומרתקת ילדים.
איורים
ורדה לבני. איורים בצבעי גלידה רכים ומגרים.
הסיפור של הסיפור
מי לא חולם על הר של גלידה? הסיפור הזה הוא הזמנה לחוש הטעם המרכזי כל כך בגיל הרך, להשתתף ולסייע בחגיגה של ההתעניינות בספרים, בסיפורים, בקריאה.
נושאים מתאימים
אוכל, עונות – קיץ, חופש, משפחה, מחוות – נימוסים.
פעילויות אפשריות
המחזה, קריאה בדיאלוג: בשאלה ותשובה. שיחה על האיור, מדוע המאיירת בחרה בצבעים האלו? שיחה ציור עם צבעי גלידה. חגיגת גלידה עם המשפחה, אולי לקראת היציאה לחופשת הקיץ.
למחשבה…
הר הוא חלק מהטבע, גלידה היא מוצר של תרבות. השילוב הנכון ביניהם, הוא מהות החינוך בחברה המודרנית. היכולת לקשר בין מבוגר וילד – קשורה ותלויה ביכולת להזין אותו באופן שבאמת מדבר אליו ומשפיע עליו. לילדים הומור מיוחד – וחלקו רב בשיח המשמעותי בין גדולים וקטנים.
מובאות
“חנוך לנער על-פי דרכו” – לא במקרה הפה הוא חלק מהאמירה המצוטטת כל כך. ילדה: “לפרח הזה יש טעם אדום.”
מן הביקורות
“לספרייה הקטנה שלי יש תפיסה מוצלחת מאד שטוענת שסיפורים טובים, המתנגנים היטב ומועברים נכון, יחד עם ציורים נדיבים והרבה הומור, הם סיפורים שיכולים להפוך את חיקוי הקטנטנים לקריאה של ממש…את מיריק שניר אפשר לקרוא גם בלי שום יומרות של לימוד קריאה. ילדים שאוהבים צלילים ומילים חדשות, מוזמנים לגלות אצלה הרבה מאד אוצרות” (יעל דר)
