לאמא אחת, שאוהבת ילדים מסורקים, יש ילד אחד, שלא אוהב להסתרק, אבל הוא כן אוהב לשמוע סיפורים. אמא של יואש מיואשת ומנסה רעיון חדש: לסרק את בנה, בזמן שהיא מספרת לו סיפור. וכך היא ממציאה לו “סיפור חינוכי”, על ילד יואש עם שיער צהוב כמו קש, שלא אהב להסתרק. ויום אחד כאשר הוא יצא החוצה פרוע, שתי ציפורים חשבו שהראש שלו זו ערמת קש גדולה וירדו בציוצים לקחת להן קצת קש לקן. יואש נבהל: “זוהי שטות! אני לא קש! זו טעות! אני יואש” ורץ הביתה. כאן מסתיים הסיפור שאימא המציאה, בנה חובב הסיפורים כבר מסורק והיא מתמוגגת מנחת: “מה מתוק אתה יואש, שיערך זהוב כדבש”. “שערי זהוב כדבש?” חושב בדאגה יואש, “זוהי בעיה ממש! עת אשקע בהרהורים, על שיער ושאר דברים, לא ירדו שוב ציפורים, אבל מה עם הדבורים???”