“סבתא לאה יש לה מאה מאה חתולים, חתולים של סבתא לאה בחיקה נתלים.” ממשפט הפתיחה ברור לנו שיש לנו עסק עם סבתא מלאת חיים, חריצות, רגישות, שופעת אהבה. זו סבתא שלא רק חתולים יימשכו אליה. “סבתא לאה יש לה מאה, מאה עוגיות. עוגיות של סבתא לאה עונג לפיות.” ולבסוף אנחנו שומעים מפי אותו מספר, אשר זהותו הולכת ונגלית לנו, על היכולת של אותה סבתא לספר סיפורים שנכנסים אל הלב ונשמרים בו: “סבתא לאה יש לה מאה, מאה סיפורים.” ובמשפט הבא בעזרת האיור, מסתבר לנו שהמספרת היא נכדתה של סבתא לאה. “סיפורים של סבתא, בלבי שמורים.”
איורים
כרמית גלעדי פולארד. איור עשיר המפעיל את הילדים בספירה והשוואה.
הסיפור של הסיפור
סבתא לאה הוא אחד הטקסטים הבודדים שנכתבו בבת אחת ברגע של השראה.
נושאים מתאימים
אהבת החי, חיות בית, אוכל – אפיה, רכישת הקריאה, אהבת הנקרא, ספרים וסיפורים, קשר סבים נכדים.
פעילויות אפשריות
איור לסיפור. ספירת החתולים, העוגיות, הספרים. בכתות ראשונות נוהגים לחבר את הסיפור לשלב בחשבון בו עוסקים במספר 100. לכתוב סיפור אישי במתכונת דומה. לדבר על הסיפור של האיור בספר, ילד אחד מתאר חתול מסויים במילים וילד שני מזהה אותו, כנ”ל עם העוגיות, כנ”ל עם הספרים. לשיר, להציג.
למחשבה…
מה מיוחד בסבתא לאה? איך הסבתא הזאת מצליחה לגרום לשומע אותה לאהוב את הסיפורים שלה? מדוע היא אופה מאה מיני עוגיות? מדוע היא מטפלת בכל כך הרבה חתולים? מה בין הבנת הנקרא לאהבת הנקרא? כתיבה ספרותית נכונה יכולה לנצל את הגיל המוכשר כל כך בשפה, להעשרת האוצר הלשוני, מתנה לחיים: “חתולים של סבתא לאה בחיקה נתלים.” “עוגיות של סבתא לאה, עונג לפיות.”
מובאות
“חנוך לנער על פי דרכו” מפי ילדים: “אבא, תקריא לי מיץ פטר והזאב וכיפה אדומה.”
מן הביקורות
“לספרייה הקטנה שלי יש תפיסה מוצלחת מאד שטוענת שסיפורים טובי ם, המתנגנים היטב ומועברים נכון, יחד עם ציורים נדיבים והרבה הומור, הם סיפורים שיכולים להפוך את חיקוי הקטנטנים לקריאה של ממש” “את מיריק שניר אפשר לקרוא גם בלי שום יומרות של לימוד קריאה. ילדים שאוהבים צלילים ומילים חדשות, מוזמנים לגלות אצלה הרבה מאד אוצרות” (יעל דר)
