אמא נתנה לילד שקית ושלחה אותו להביא לחם. אך ברגע שהוא יצא החוצה הגיע “משב שובב של רוח סתיו, בנשיפה שורקת נכנס אל השקית, וכבר המצומקת, הייתה לענקית.” רוח השובבות אחזה בילד, והדברים שהילד אמר-צעק לשקית המשתוללת, “הי! צעקתי, שובבה! תרגעי! תהיי טובה!” הם הד להתחבטויות הפנימיות שהוא עובר, בין רצונו למלא את בקשתה של אמא “הן רציתי לרוץ, להביא בלי תרוץ.” לבין החשק להשתובב ולשחק בחוץ, פטור מכל חובות. “קופץ ועולץ וחולץ ומקרטע…” האם תתמלא השקית, בלחם? או ברוח? בסוף מסע מרתק ומדאיג בעקבות השקית המשתוללת, היא נדקרה מקוץ חד והילד מספר: “ובמו אוזני שמעתי קול צעקה, עת יצא משב שובב שהביאה רוח סתיו.” הילד שב הביתה והגיש לאמא שקית גדושה לחם, ורעב מן המסע הוא התיישב לאכול וסיים כך את הסיפור: “והאמינו לי כעת, לא עניין אותי באמת, שום משב שובב, שהביאה רוח סתיו.”
איורים
שלומית זוהר. שובבים, תמימים, קסומים וקלסיים. פרס בן יצחק לאיור, מטעם מוזיאון ישראל.
הסיפור של הסיפור
ללכת עם שקית להביא לחם, היה חלק מן ההווי של הקיבוץ, שם גידלתי את ילדי, ולא פעם רוח השובבות הסיטה את ההולך משליחותו, ומשכה אותו להרפתקאות צדדיות, שהן ושכמותן הפכו ברבות הימים לסיפור שלפניכם.
נושאים מתאימים
צייתנות ושובבות. מותר ואסור. עמידה במשימה. עזרה להורים.
פעילויות אפשריות
היזכרות בחוויות אישיות דומות. כתיבה ואיור של חוויות כאלה. דיון על התנהגות הילד בסיפור ועל תגובת האם. התנסות עם שקית ורוח. ניתוח הסיפור, מה מייצגת הרוח?, מה השקית? מה הלחם? מה הקוץ? מה מייצג החור הקטן, ה”כמעט לא מורגש” בשקית, האם אמא ידעה על ההרפתקאה והעלימה עין? מכתב לילד, מכתב לאמא.
למחשבה…
על רוח על חומר ועל מה (מי) שביניהם האם סקרנות תכונה טובה או רעה? מה למד הילד במסע שלו? מה היה מפסיד אילו עשה רק מה שאמא ביקשה? על תהליך ההפנמה של הציווי, התגבשות ועיצוב האישיות.
מובאות
ילד ננזף על השתוללותו והסביר: “זה אלוהים משתולל לי בלב.”
הערות
פרס בן יצחק מטעם מוזיאון ישראל.
