“על סבא וסבתא של חיה וחיים ומה שקרה במנוחת צהריים”
“לחיה וחיים קטנים ורכים, יש אמא ואבא מאוד עסוקים.” אך סבא וסבתא שלהם פנויים ומבלים הרבה ובהנאה עם הנכדים. אבל, כל צהריים בין שתיים לארבע, הסבים שוכבים לנוח, והנכדים מצטווים להיות שקטים מאד. “עכשיו אסור לרעוש, גם לא חזק ללחוש, לא להזיז כיסא, לא להפיל מכסה… השגיחו היטב קטנטנים יקיריים שלא תתקלקל מנוחת צהריים.” והנה, יום אחד בשעת המנוחה, רבו הנכדים על אותו צעצוע. קולות המריבה הלכו וגברו על שסבתא וסבא התעוררו ויצאו נרגזים וצועקים מהחדר. הנכדים המבוהלים, ברחו ובכו מאד. כאשר הרוחות נרגעים סבתא וסבא מסבירים: “חדר השנה, נכדים, זו חנות בא סבא וסבתא קונים סבלנות”, וחוזרים לחדר לישון.
איורים
גיל-לי אלון קוריאל. גיל-לי ציירה את הבית של סבא וסבתא שלה, שלדבריה גם אצלם מנוחת צוהריים הייתה מוסד שאסור לפגוע בו. איוריה החיים והצבעוניים מחזקים את סיפור העלילה ומחברים אותו למציאות המוכרת לרבים.
הסיפור של הסיפור
תהין בתי הייתה בת ארבע כאשר סבא מילק שלה, אותו אהבה מאוד,החלים מניתוח לב, והיה זקוק למנוחה רבה ולשקט. יום אחד בשעת הצוהריים השתוללו הנכדים והרעישו כל-כך, עד שסבא התפרץ בצעקה “שקט!” תהין נבהלה מאוד, היא אף פעם לא ראתה אותו כועס כל-כך. כדי לעבד איתה את החוויה הלא פשוטה שעברה, התחילה אמא מיריק לספר לה את הגרסה הראשונה של הסיפור הזה.
נושאים מתאימים
סבתא וסבא, זמן, סדר-יום, התחשבות. סבלנות.
פעילויות אפשריות
המחזה עם הורים, עם סבים. שיחה על סבלנות. הצעת מהלך סיפור אחר מרגע ששני הילדים רצו את אותו צעצוע. מכתבים: לילדים, לסבים, להורים.
למחשבה…
סבלנות וסובלנות לצרכים השונים של בני משפחה ואנשים שונים בכלל. על הדמיון בין סבים לילדים ועל השוני ביניהם. על ההתנגשות בין הצרכים השונים שלהם, ואיך מתמודדים עם זה. על המרחק המנטלי הרב, ההולך וגדל, בין בני דורות שונים. על הדרישה לשקט מוחלט, האם היא לא קשה מדי. לילדים יש זכות לבכות עד כלות, ולהיטהר, כמו בשיר: “שיר בכתה שלוש שעות ומילאה שלולית דמעו, ועכשיו היא שם שוחה, כמה, כמה, שיר שמחה.”
מובאות
“לי מגיע קודם כי אני בכיתי ראשון.”
