גישה קשובה וטבעית לרכישת השפה העברית
מיריק שניר – סופרת משוררת ואשת חינוך
רובנו לא די ערים לכך שילדים מנסים מינקות ללמד את עצמם לקרוא, ממש במקביל
לתהליך בו הם מלמדים את עצמם לדבר – בהצלחה מדהימה!
אילו שאלנו בן חצי שנה שיושב עם ספר על ברכיו, מעלעל וממלמל, “מה אתה עושה?” והוא
יכול היה להשיב, הוא כנראה היה עונה בגאווה: “אני קורא!” כאשר פעוט אומר “מיאו!” –
מול תמונה של חתול, הוא מרגיש שהצליח לקרוא מאה אחוז של הטקסט!
החל מן הספר הראשון שאנחנו מקריאים, פעוטות מצטרפים לקריאה. גם אם יוצא להם א-טור במקום טרקטור, הם מרגישים כמי שמצליחים לקרוא 100% של הטקסט.
בשלב הבא, בו כבר יש כמה שורות בכל דף, הם משלימים בהתלהבות את סופי המשפטים. בספר הזה הם מרגישים קצת פחות מצליחים.
ככל שהסיפורים המוקראים מתארכים, הולכים ומשתתקים הפיות הקטנים. הילדים עוברים מאקטיביות לפסיביות בשעת הסיפור, מקוראים למקשיבים. לצד ההנאה מהסיפורים, והערצתם לכישורי הקריאה שלנו, גדל ומעמיק בפעוטים הספק לגבי כישורי הקריאה שלהם.
אנחנו לא מתייחסים די ברצינות לניסיונות רכישת הקריאה שלו, וכך, ככל שהטקסט בספרים מתארך הסיכוי של הילד להצליח להצטרף לקריאה ולהרגיש קורא, הולך וקטן.
יום אחד – כל ילד בזמנו ובדרכו – עולה על תגלית מרעישה שהמילים שאנחנו מקריאים, לא נמצאות באיורים, אלא בסימנים השחורים שעל הדף. עתה מתעוררת בו תקווה מחודשת – שיצליח ללמד את עצמו לקרוא. בשלב זה הם עושים מהלך הגיוני מאוד, שבטעות נראה לנו כנסיגה, וחוזרים לבקש שנקריא להם ספרים עם מעט מילים. הם מעריכים שבספרים האלה יש להם סיכוי טוב יותר לגלות בעצמם את סוד הקריאה! אותנו זה מבלבל ומדאיג ואנחנו אומרים לילד, את המשפט המוכר כל כך: “אבל זה ספר לקטנים ואתה כבר גדול!” ילדים רבים יעדיפו להיחשב גדולים ובאכזבה מעצמם יוותרו על חלומם: ללמד את עצמם – לקרוא.
בדרך לגן או לכיתה א’ הם יישאו על גבם, מלבד תיק בית-ספר חדש, עוד תיק בלתי נראה ומכביד, של כישלונות, תסכולים וחששות שצברו ביחס לקריאה, ואלה לעיתים קרובות יגשימו את עצמם.
בספרים מעוטי המלל, ילד שיודע את הטקסט הקצר הקצבי והמחורז בע”פ, ובעזרת האיור מדמה שהוא קורא, אינו עובד עלינו בעיניים, ממש כפי שילד הרוכב על אופניים עם גלגלי עזר, אינו עובד עלינו בעיניים. בזכות גלגלי העזר, הוא יוכל יום אחד להסיר אותם ולרכב בלעדיהם.
ספרים מונפשים מולחנים ואלקטרוניים – יכולים להוות גם הם מעין גלגלי עזר ולחזק את הרגשת הילד שהוא יכול, שהוא מצליח, שהוא בעל ערך. בזכותם ילדים עשויים להתיידד: עם קריאה, עם ספרים, עם תרבות, ואיתנו – שמבינים אותם ובאים לקראתם. ספרים אלה מקדמים אותם במשימתם וכתוצאה מכך, מחבבים עליהם את הקריאה בספרים ואת עצמם.
ילדים רכים יכולים להתקדם שלב אחר שלב ברכישת קריאה, בתהליך מרתק של ניסויים ותגליות עם תיווך תומך.
בגיל הרך מתחיל להתעצב הטעם הספרותי, המוזיקלי, האומנותי. חשוב מאוד מה הילדים פוגשים. ממש כפי שנקפיד להגיש להם אוכל בריא, כי גופם נבנה על זה.
בסופו של דבר כולם קונים את מיומנות הקריאה, אך רק מעטים זוכים לתחושה העילאית שמביאה ההצלחה להגשים זאת בדרכם ובעצמם. אותה התחושה שממנה הולכת ונבנית בתוכם הערכה עצמית, אהבה עצמית – שהיא תשתית הכרחית לאהבת הזולת. ככתוב: “ואהבת לרעך – כמוך.” ילדים אלה זוכים להרגיש שהם חיים בחברה ובתרבות הקשובה לצרכיהם בכל גיל.
בהרצאותיי, אני מדגימה באמצעות תמונות וקטעי וידאו את ניסיונות הילדים לרכוש קריאה באופן ספונטני, כפי שהם רוכשים דיבור. בנוסף, אני מציגה וממליצה על ספרים העשויים לעזור לילדים צעירים להגשים את המשימה שלקחו על עצמם.