מיריק שניר

משחקי ילדים

משחקי ילדים

זה לא משחק ילדים…

מיריק שניר

ילד: “היום שיחקתי עם אלוהים. אני זרקתי לו אבנים קטנות והוא זרק אותן בחזרה”.

גננת: “ילדים! תשחקו על יד הבית! ואל תתפזרו!”

ילדה: “שרה! שרה! בואי מהר! אמנון התפזר במשק!”

 

ילד: “אני וגילה שיחקנו ומדדתי לה חום”.

אימא: “היה לה חום גבוה?”

ילד: “כן, סנטימטר”.

 

שני פעוטים שיחקו בלוטו, ילד שלישי אמר: “גם אני רוצה לשחק בלא-טוב!”

 

ילד נבהל מכלב ובכה…

אבא: “הוא רק רצה לשחק איתך”.

ילד: “אז תביא לו צעצועים”.

 

ילד שיחק עם אחיו הקטן, כשניסו לקחת אותו הוא אמר:

“אני לא מסכים שתיקחו אותו, כי אני משתמש בו”.

ידיד טוב גילה לי, שרבים …וטובים,

מפעילים את מנועי החיפוש של האינטרנט עם הצירוף: משחקי ילדים.

שאלתי את עצמי: מה הם מחפשים?

שאלתי את עצמי: מה הם מוצאים?

שאלתי את עצמי: מה הם משחקי ילדים?

 

מהו משחק ילדים במהותו הטבעית?

 

מהו משחק ילדים בתקופתנו?

 

מה חלקם של משחקי הילדים בעיצוב בני אדם, בעיצוב פני העולם, העכשווי? העתידי?

אז, רגע אחד לפני שנענים ללחץ של הקטנים, של עצמנו, של החברים,

של הפרסומות, ומשקיעים במשחק הילדים הבא,

רגע לפני שמתרווחים בכורסה וסוגרים עיניים מלראות ולחזות את השפעת מעשינו,

נהרהר ביחד.

משחקי ילדים – הוא מושג רחב לאין שיעור, הכולל:

משחקים מסורתיים העוברים מדור לדור, לצד משחקים המומצאים על ידי חברות המתמחות בתחום.

משחקים המתהווים באופן ספונטני, כמו גם משחקים של יזמים המתפשטים כאופנה –

כטרנד המוני, ונעלמים פתאום כפי שהופיעו, מפנים מקום ל”שיגעון הבא”, ל”מכה” הבאה.

יש משחקים המאתגרים בעיקר את הגוף – זריזות, מיומנות, עוצמה.

יש משחקים המחדדים בעיקר את המוח – מהירות המחשבה, שנינות, ידע.

אך נראה שהסיבה הראשית לקיומם של משחקי הילדים, היא דווקא הנפש הלוקחת חלק בכולם.

משחקי ילדים יכולים להיות: משחקי חברה, משחקי שולחן, משחקי דמיון, משחק דרמטי,

משחקי ידיים, משחקי אצבעות, משחקי למידה, משחקי לחימה, משחקי ספורט, משחקי מחשב,

כשהאחרונים, הולכים והופכים לתעשיה אדירה המאיימת להשתלט על כל האחרים.

סביר להניח, שרוב המקלידים את צירוף המילים: משחקי ילדים, מחפשים בעצם – משחקי מחשב.

האם אלה הם משחקי הילדים איתם אנחנו רוצים לראות את צאצאינו מבלים את רוב ימי הילדות היפים – החולפים?

נקשיב למילה משחק.

יש קירבה נהדרת בין משחק לשחוק – שהיא גרסתו הרכה של צחוק.

זה מעיד על מרכיב השעשוע שיש במשחק: הבילוי, ההנאה, הפורקן, ההשתחררות, היציאה מהשגרה.

אך מהות המשחק עמוקה הרבה יותר.

הקשר המבטא את שיא הרגש האנושי, מתואר במילים הקשורות למשחק:

משחקי אהבה, המשחק המקדים, ולצחק – שהיא מילה תנ”כית למעשה האהבה עצמו.

זה מעורר מחשבה באשר למשמעות המשחק למין האדם (תרתי משמע).

המשחק –  טבעי לרוח האדם.

אנחנו אומרים יצר המשחק, כי אנחנו מרגישים שזהו אינסטינקט אנושי.

ניתן לשער שככל יצר, גם היצר לשחק ניטע בנו כדי לשרת מטרות קיומיות, פיזיות ורוחניות, אישיות וחברתיות.

 

משחק – הוא גם תהליך למידה. תהליך התקדמות, השתנות, התפתחות.

מצבי משחק אף פעם אינם חוזרים על עצמם במדוייק ולו רק בשל המרכיב האנושי,

שהוא במהותו דינמי ובעל וריאציות אין סופיות.

משחק על סממניו האופייניים, קיים בכל התרבויות האנושיות.

ילדים נהנים מאוד לשחק, הם לוקחים חלק במשחקים ספונטניים, החל מינקות.

הם יוצרים סיטואציות משחקיות בכל תקופת הילדות.

צר להיווכח שהתכונה האנושית החיונית והיפיפיה הזו, הדוחפת אותנו בכל גיל, לשחק,

מפתה יוצרי משחקים זריזים לנצל אותה באופן ציני לטובתם, כחולשה אנושית, כיצר בלתי נישלט.

בספורט יש דוגמאות רבות וקשות למשחק ההופך לתעשיה, מאבד את האיזון העדין והופך למפלצת משתלטת ובלתי נשלטת.

ככל יצר, גם יצר המשחק, מחזיק בתוכו –

סיכוי להתפתח לטוב.

וסכנה להתעוות לרע.

זוהי חרב פיפיות. היא עשויה להגן על האדם, אך עלולה לאיים עליו –

תלוי איך משתמשים בה, תלוי מי אוחז בה.

 

“הלא לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו.”

הטוב והרע מונחים לפתחנו והבחירה בידינו.

 

משחקי ילדים שומרים על החברה.

במהלך משחק ובאמצעותו, ילדים לומדים: תקשורת בין אישית, התחשבות, שיתוף פעולה,

שליטה ברגשות, שליטה בגוף, ריכוז המחשבה, חשיבות הכללים והתחשבות ביוצא מן הכלל,

מיומנויות רבות, ידע ונסיון בתחומים מגוונים, שבלעדיהם חברה אנושית לא מתקיימת!

אולי זו המשמעות העמוקה של “ישחקו הנערים לפנינו”

(המילה נער בתנ”ך, שלא כמו בימינו, מכוונת לכל טווח הגילאים מיונק ועד בחור!)

 

משחקי ילדים שמאיימים על החברה.

משחקי המחשב (רובם) אינם מעודדים ביטוי אישי ייחודי, או פעילות גומלין חברתית.

הם מפירים את האיזון בין מרכיבי האדם השונים.

לדוגמא, מפתחים את זריזות תגובת המוח, אך מזניחים את תנועתיות הגוף.

משחקי המחשב מצמצמים מאוד את זמן החשיפה לטבע, לאומנות, לספרות, לחברה.

משחקי המחשב הפופולריים מתחברים למכנה המשותף האנושי הנמוך ביותר כדי להפוך לרבי מכר בטוחים.

חברות עסקים ממולחות גורפות הון עתק מתמימותם של ילדים,

מנצלות את אהבת המשחק הטבעית שלהם כדי לגרום להשתלט על נפשם ושכלם, למכר אותם.

ההורים העסוקים משיגים מעט שקט ולא נותנים מספיק את הדעת על חסרונותיהם ונזקיהם של המשחקים הללו.

אנחנו קונים נוחיות של רגע ומביאים עלינו צער רב בעתיד.

אולי גם אומרים לעצמם, שאלה הם הכישורים שיקדמו את ילדיהם למקצועות הנחשבים בעתיד, לפרנסה טובה.

האם התועלת תגבר על הנזק? האם יצמחו להיות בני אדם שלמים ומאושרים?

אסור להקל בכך ראש ולהגיד את המשפט המוכר: “זה רק משחק ילדים!”

זה לא רק משחק ילדים!!!

במהלך משחק הילדים, הילדים לומדים את החיים!

 

בהשפעת המשחקים האלה הם הולכים ומתעצבים לאנשים המבוגרים שיהיו.

להורים, למחנכים, למנהיגים של המחר!!!

המשחקים משפיעים על אישיותם המתהווה, הרבה יותר מאשר שעורי-חינוך בבית ספר, או שיחות ההטפה שלנו.

האלימות, ההולכת ומחמירה, מחלת התקופה, קשורה לגמרי בנו ובמחדלינו.

משחקי הילדים הלוחמניים במחשב, הם כלי לפריקת התסכולים של ילדי הדור הזה,

הם גם מורים גרועים ליחסי אנוש.

מה שקורה עם משחקי הילדים בתרבות שלנו, הוא רק עוד פרט המעיד על הכלל.

אז

רגע לפני שאנחנו שולחים את הילדים שלנו למחשב עם משחקי ילדים

שנזקם עולה על תועלתם ומתרווחים בכורסא עם כוס קפה ועיתון, או לחילופין,

מוסיפים לעצמנו שעות עבודה, כדי לממן להם את המשחק הילדים האופנתי הבא…

הבה ניזכר במשחקי הילדות שאהבנו, במשובה, בתמימות, בהנאה.

אפשר ורצוי גם לגייס את סבתא וסבא –

ולהעניק לילדינו ולנו שוב, את תחושת האושר, השמחה, הלמידה, החברות,

ההקשבה והאהבה שיש במשחקי הילדים הישנים והטובים.