משפחה מורכבת מאנשים שונים – עם דרכי ביטוי שונות.

לכל אדם צחוק שונה, כפי שפרצופו, ואופיו, וכל דרכי הביטוי שלו ייחודיים. כל משפחה היא מארג של סך היחידים המרכיבים אותה. האם מכבדים במשפחה את הקול האישי ומטפחים אותו? או מתאמצים לשנותו ולהתאים לסטנדרטים אחידים? האם החינוך במשפחה מטפח את היחיד או את האחיד?