“ילד אחד אל הבית הלך, מצא על הדרך דבר, ולקח.” ילד קטן צועד הביתה ומוצא בדרך “דבר” דמיוני. “מה שם הדבר מי יודע?” הוא שואל לכל עבר, וחיות שונות שנקרות בדרכו מציעות לו שמות שונים. “פגש בו נחש ושאל בלחשוש: אפשר למשש את השוש שוש שוש שוש?” הילד קורא ל”דבר” שבידו בכל השמות המוצעים לו, וממשיך ללכת הביתה. לבסוף פוגש באיש שמביט בו בתמיהה ואומר לו: “ביד שלך אין שום דבר!”. הילד ההמום “לא השיב והלך”, הוא לא יכול לוותר על עולם הדמיון, “חיבק שום דבר, והביתה לקח”.
איורים
אליאור שניר. בת של מיריק שניר ומאיירת של ספרי ילדים. אליאור יצרה בספר הזה סביבה קסומה, המחברת מציאות ודמיון, שמים וארץ, יום ולילה, טבע ותרבות.
נושאים מתאימים
ילדים וחיות, ילדים ואנשים. קולות החיות – דיבור האנשים. מציאות ודמיון. טבע ותרבות.
פעילויות אפשריות
המחזה. קריאה ממשותפת. איור לפי הסיפור. שיחה בעקבות הסיפור על ילדים ומבוגרים, על הקשר בין ילדים לחיות, על דמיון ומציאות בחיי ילדים. הרחבת הסיפור עם חיות נוספות, לשים מילים וצלילים בפיהן. לשנות את סוף הסיפור, לפגוש מבוגר אחר. מכתב לילד שבסיפור, מכתב למבוגר שבסיפור. התייחסות למובאות.
למחשבה…
על השיח המתקיים בין ילדים למבוגרים, שהוא לא פעם דיבור בשתי שפות. (ראה למטה, מובאה על שיחה בין ילד למבוגר). בעולם הילדים אין הבדלה ברורה בין מציאות לדמיון. בעולמם של מבוגרים רבים, כל מה שאינם קולטים בחמשת החושים, הוא עבורם “שום דבר”. כששואלים אותי על מה היא כותבת אני משיבה: “על שום דבר” ומסבירה: “אני כותבת לילדים על אותו דבר שבשביל הילדים הוא העיקר, אך מעיני רוב המבוגרים הוא נסתר, הוא ‘שום דבר’.”
מובאות
ילד: “מה הילדים שבסיפור אומרים שהם אמת ואנחנו סיפור?” ילדה ראתה קבצן ברחוב: “אמא, האיש הזה הוא אמת, או אגדה?” ילד למבוגר: “איך יוצאים הילדים?” אבא: “קודם הראש ואחר-כך הרגליים.” ילד: “ואיך מחברים אותם אחר-כך ביחד?!”
מן הביקורות
“ציורי חלום קסומים…” “שום דבר מטייל על הגבול הבלתי ניראה בין מציאות לדימיון.” (סמדר שיר- ידיעות אחרונות) “שניר מצליחה לבחור סיפורים ומצבים מתוך עולם של ילדים…שכאילו אין בהם “שום דבר” אבל יש בהם עולם שלם שרק מי שמכיר היטב ילדים יודע כמה הוא עשיר.” (טלי בן סירה- הורים וילדים). “לדעתי זה ספר גם למבוגרים, על הפער, התהום ממש, בין מוח המבוגר ונפש הילד…החלטתי להתחיל את שנת הלימודים לכל קבוצה חדשה (גננות) בשיחה על הספר ולהבטיח שאנסה לעזור להם להקטין במקצת את הפער” (מלכה האס)
