איורים
אבנר גלילי ציורים נאיביים וברורים מאוד, העוזרים להמחיש את שלבי הלמידה של גיבור הסיפור, עמוס.
נושאים מתאימים
מים. התנסות. גילוי. גרוויטציה. שימור החומר. פיסיקה.
פעילויות אפשריות
המחשת הסיפור על ידי תנועות. לספר עם כלים ומים, התנסות בהקשבה, בקריאה, בכתיבה. שיחה – מה למד עמוס? מה אנחנו למדנו?
למחשבה…
מה היה עמוס מפסיד אם היו תמיד מקלחים אותו מהר וביעילות. ומה היו הוריו מפסידים? מה עושה עמוס באמבטיה? מנצל כל דקה ללמד את עצמו ובהנאה! שיעור בפיסיקה – בלי שיעורים כאלה, כל מה שילמד בהמשך יהיה מחוסר בסיס. אין צורך לשכנע תינוק או פעוט, ללמוד, הוא נולד עם הידיעה הקיומית, שמי שלא לומד לא שורד. תפקידנו, אם כן, לא ללמד ילדים איך ללמוד, אלא, ללמוד מילדים איך ללמד, ללמוד מכל ילד איך ללמד אותו. לעשות הכל כדי להגן על אופן הלמידה הטבעי, האישי של הילד, מפגיעתן של שיטות הלמידה המלאכותיות, האחידות, ולטפח את ייחודו. התרבות שלנו עדיין מתייחסת ללמידה כאל פעולה חד-פעמית וחד-כיוונית, כאל שפיכת חומר מכלי מלא אל כלי ריק (ראה בחינות הבגרות) עמוס מלמד אותנו שלמידה תהליך, דו-כיווני, הלוך וחזור, מכלי אל כלי, ממורה לתלמיד, מתלמיד למורה, (ראה מובאה) וכמו אצל עמוס, רגע הלמידה התרחש רק כאשר הסתיימה ההתנסות בחומר, החומר הפך לרוח – להבנה, לידיעה. עמוס עושה לעצמו גם שיעור בלשון, כאשר הוא מתחיל לגלות את הקשר בין המילה בקבוק לצלילים – בוק, בוק, בוק, ובין המילה נשפך, לצליל השפיכה – פך.
מובאות
“מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם”
הערות
אני מציעה לנסות לספר את הסיפור רק עם “בוק” ו”פך” ולגלות ששם הסיפור ואולי דוקא שאר המילים מיותרות. * סיפור אהוב מאוד על ילדים קטנטנים ועל תלמידים בראשית קריאה.
מן הביקורות
“טקסט קצר, עניני, הרבה צלילים… מה שילדים קטנים אוהבים”. “סיפור קטנטן וחמוד…משהו שתופס את מוחו של הפעוט כך שהוא חוזר אליו שוב ושוב… וזה אכן מסתורי, מבוגר לא יבין זאת.” (הורים וילדים). מרים רות אמרה שהסיפור הזה “מושלם”, לעומתה כתב עיתונאי אחד, שהספר הזה הוא “הונאה”, כי יש בו “כל כך מעט מילים במחיר רגיל של ספר…”, והוא טרח, ומנה, וגילה! שרוב המילים הם בכלל לא מילים, הם: “בוק” ו”פך”…
