“בארץ אחת רחוקה ונידחת, בקצה עיירה ישנה ונשכחת… ” בסיפור “עוגת הפלאים” אבא נגר ואמא נגרת וילדה הפזיזה המזמינה את יצירי דמיונה אל הבית עם מצלתיים ושיר. “פתחה הילדה בתמימות פה עגול, פשוט שיר זימרתי פה. על תרנגול, לצליל המצילתיים כנפיים השיקו, נחת בן כרבולת, קירקר קוקוריקו!” האם נבהלת מן האפשרות שהיא תזמין עם המצילתיים את הקיסר, לביתם הדל, והקטנה מבטיחה לא לשיר עליו, אבל שוכחת… “חלפו הימים לא יותר מתריסר, וכבר היא פתחה בשירה על קיסר…” הוריה מארחים בביתם הדל תרנגול, קיסר, נסיכה ופמליא שלמה בזכות עוגת הפלאים! וכך מסתיים הסיפור: “מעט פרורים מעוגת הפלאים, שמרתי לכם, שתהיו לי בריאים.”
איורים
בקשתי מדני קרמן, מאוהבי קדיה, לאייר את “עוגת הפלאים”. דני הפליא להחיות את המשפחה ולקרב לילדים את הסיפור השובבי והמתנגן שבא מעולם העיירה שנעלם.
מן הביקורות
“‘עוגת הפלאים’ שרואה עכשיו אור בתרגומה של מיריק שניר, הוא שיר-סיפור מצחיק ומסקרן ומלא מוסיקה נהדרת… איורים מצויינים של דני קרמן… החיבור בין מולודובסקי לשניר הוא נפלא ומשונה כאחד. מולודובסקי היא משוררת יידית במלוא מובן המילה… שירתה של שניר היא המשכה של שירת הכפר העברית… שילדיו יחפים ולבושים מכנסיים קצרים, חופשיים ומאושרים … ואין להם ולא כלום עם פרץ הלץ ואיילת עם השמשייה הכחלחלת מוורשה.,,, ולמרות זאת יש הרבה הגיון בחיבור הזה… יש גם חיבור מקצועי בין השתיים: שניר בדומה למולודובסקי, כותבת סיפורים שיריים, שופעי הומור ומחורזים בקפידה. מבחינה זאת בהחלט אפשר לדבר על השפעות מולודובסקיות ברורות בשירתה. חיבור נוסף קשור למוסיקה: שיריה של קדיה מלווים במנגינה יוצאת דופן, ולולא אוזנה העדינה מאוד של שניר, היה אובד נתח חשוב מאוד בשירתה. התוצאה של החיבור הזה נהדרת, ומעוררת רצון לתרגומים נוספים – אולי סידרה – בפורמט דומה.” (יעל דר – קטע ממאמר ביקורת שלם במוסף ספרים של “הארץ”)
