כל ספר בסדרה ספריה קטנה שלי מכיל שיר אחד מחורז, ובו אפיזודה סיפורית קטנה. כל תרחיש סיפורי בשיר, נמצא בעמוד נפרד וזוכה להמחשה איורית מלאה. בכל ספר 10-12 תמונות סיפוריות-איוריות, המרכיבות את הסיפור השלם.

הספרים

1. אני צובעת ענן
2. צב
3. לא רוצה
4. הר גלידה
5. במשפחה שלי
6. לאיבוד הלך לי זבוב
7. סתם וילון
8. יש לי אופניים
9. נועה וארז
10. קופסת קרטון
11. סבא אפרים
12. הסתובב לי העולם
13. כך! פח! טרח!
14. פוף
15. סבתא לאה
16. הכלב של גיל
17. יצאתי לטייל
18. אין כלים בכיור
19. יום הולדת
20. ארמון חול
21. שמח וטוב לב
22. הילה חולה
23. בגד עם כיסים
24. למה השמים לבנים?

מה הם “ספרי סולם”?

ילדים מזהים “ספרי סולם” באופן מידי,

ועטים עליהם כמוצאי שלל רב. מדוע?

כי “ספרי סולם” נותנים להם הרגשה

שהם עולים ומתעלים בסולם השפה בכוחות עצמם.

24 הספרים של “ספרייה קטנה שלי”,

10 הספרונים של “יש לי שיר”,

11 הספרונים “כדאי לטעום” – שהוכנו בהתאמה לחינוך הדתי,

כולם “ספרי סולם”.

כמוהם הספרים: “עמוס בקבוק וכוס”, “ילדה אחת אמרה”,

“היפופו-תם”, “גלגלים”, “מרים והים”, “ביצה לשבת” ודומיהם.

עשרות שנים לאחר שכתבתי אותם, הבנתי שזוהי סוגה חדשה בספרות ילדים, שחשוב ביותר להסביר את ייחודה, את ערכה,

ואת הפוטנציאל הגלום בה, עבור הילדים ועבור החברה.

מדוע קראתי להם: “ספרי סולם”?

בספר בראשית , בפרשת “ויצא”,

חולם יעקב אבינו על סולם המוצב ארצה וראשו בשמים,

ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.

אין-ספור פרשנויות נכתבו על חלום יעקב.

בין השאר נכתב שכל אדם הוא סולם,

שרגליו מוצבות על הארץ וראשו בשמים,

סולם המחבר בין החיים בארציותם, לבין החיים בנשגבותם,

חיבור לו כמהים וזקוקים בני אנוש בכל גיל.

סבא שלי, מרדכי סגל, כתב:

“כל ילד וסולמו הוא,

ואין איש יודע באיזו ארץ הוא מוצב,

ולאילו שמים מגיע ראשו”.

כדי להבהיר מה הם “ספרי סולם”, אציב תחילה 8 הנחות יסוד:
1 – ילדים נולדים צמאי דעת, ופועלים ביוזמתם באינטנסיביות

כדי ללמוד את העולם על מנת להשתלב בו.

הלמידה מבחינתם הינה פעולה קיומית!

2 – ילדים מחליטים בעצמם מה עליהם ללמוד,

לפי מה שהם רואים סביבם.

אם יראו סביבם מבוגרים שמעדיפים מסכים,

וממעטים לקרוא בספרים, הם יעדיפו מסכים על ספרים –

כי יסיקו שמסכים חיוניים יותר עבורם. (לא קשה להבחין בכך).

3 – ילדים מעדיפים לחקור ולגלות בעצמם,

ולא לקבל מידע מן המוכן. אינשטיין אמר:

“הידע הוא ההתנסות, כל השאר הוא אינפורמציה”.

ילדים יודעים זאת באופן טבעי, חונכיהם מודעים לכך פחות.

4 – הבנת השפה ודיבור בשפה, הן מיומנויות מורכבות ביותר, שילדים מצליחים לרכוש בעצמם בשנות חייהם הראשונות,

בדרכם ובקצב שלהם. הצלחה זו אמורה לעורר בנו השתאות –

ולהעלות שאלות אמיצות! לגבי דרכי ההוראה שאנחנו בוחרים.

5 – ילדים בגיל הרך מסמנים גם קריאה וכתיבה כמיומנויות קיומיות ומשקיעים ברכישתן מאמצים עצומים בשנותיהם הראשונות!

הם מצפים להצליח בכך, כפי שהם מצליחים לרכוש במקביל את השפה מדוברת.

ואכן, מינקות הם מצרפים את קולם לקריאה, אך ככל שהטקסטים בספרות הילדים המוקראת להם מתארכים, יכולתם לקחת חלק בקריאה, הולכת ופוחתת… והם מתמלאים תסכול ודאגה.

האם אנחנו לא ערים לכך?

6 – בשנים הראשונות ילדים סבורים שמקריאים להם את האיורים.

הרבה יותר מאוחר הם מגלים (וטוב שיגלו זאת בעצמם) שאנחנו מקריאים להם את הסימנים השחורים שלצידם,

אותם ילדה אחת כינתה: “האיור של המבוגרים”.

7 – לאחר התגלית פורצת הדרך הזאת! באופן הכי טבעי והגיוני, הילדים, שלא ויתרו על רצונם ללמד את עצמם לקרוא,

עושים מהלך נבון של שיבה אל הספרים מעוטי המילים,

אותם הם יודעים בעל פה, וכעת מביטים על המילים הכתובות, בתקווה להצליח הפעם לגלות את סוד הקריאה.

ומה אנחנו אומרים להם?

“זה ספר של קטנים ואתם כבר גדולים!” –

איזו תגובה לא רגישה ומייאשת!!! ואיך יבחרו מה חשוב להם יותר:

להיחשב גדולים??? או להצליח לקרוא…???

8 – וכך, ילדים רבים מגיעים לכתה א’ עמוסי כישלונות ותסכולים בתחום הקריאה והכתיבה, שהמבוגרים לא מודעים אליהם כלל,

או לא מייחסים להם כל חשיבות מיוחדת.

למשקעים אלה השפעה עצומה על עתידם הקרוב והרחוק כמשתמשי שפה, על כל הפוטנציאל האישי-האנושי הגלום בה.

ואם לא די בכל אלה, שיטות הוראת הקריאה ברוב בתי הספר – המנוגדות לתהליכי הלמידה הטבעיים, עורמות עליהם עוד התמודדויות ותסכולים, ומכשילות תלמידים רבים וגם את מורותיהן.

ל”ספרי סולם” יש יכולת נהדרת – להפוך את תהליך רכישת מיומנויות השפה בכתות הראשונות לחווייתי ומעצים.

אדגים מהו “ספר סולם”,

ואת שלבי הסולם האפשריים בו עם הספר “פוף”.

בסיפור “פוף” 11 מילים בלבד.

הסולם שאציב בו כעת, על עשרת שלביו נועד אך ורק להדגמה!

במציאות כל ילד יציב את סולמו שלו ויקבע את שלביו,

ויעשה זאת באופן שונה בכל יצירה שיבחר.

מאיתנו מלוויו נדרשות; הקשבה ורגישות, גמישות והתאמה.

לכבד ולאפשר את אופן הטיפוס והקצב שבחר.

התערבותנו תהיה זהירה ורק במקום ובזמן ובמידה שיבקש.

(חישבו על משל גולם הפרפר ומה יקרה אם נפתח לו לפני שהוא בשל לצאת…)

הסיפור:

פו פו

פו פו

פו פו

כך

הבלון

כבר מנופח

עוף בלון

מן החלון

עוף

עוף

עוף

פוף!!!

שלב ראשון בסולם:

מילים אפשר לשמוע מן הרחם, ועוברים אכן שומעים ומקשיבים.

אך מה שמגיע לאוזניהם הוא תוהו ובוהו של צלילים ומילים.

הצורך לעשות בהם סדר הוא קיומי. בלעדיו אין סיכוי ללמוד שפה!

טקסטים קצרים-חוזרים, מושכים ומרגשים אותם במיוחד.

מומלץ לספר-לדקלם-לשיר לעוברים, “ספרי סולם” פשוטים,

כמו “פוף”.

שלב שני בסולם:

תינוקות מתאווים ושמחים לשמוע טקסטים קצרצרים ושוב ושוב,

כי הם עבורם איים של מלל מוכר בים של מלל מנוכר.

בשלב זה, בו חוש הראייה מצטרף (ברחם רק שמעו את הטקסט) מומלץ לספר להם את “פוף“, בצירוף תנועות ידיים.

העיניים הפעורות יבקשו עוד ועוד… הלב יתרחב והפה יחייך.

שלב שלישי בסולם:

הילדים מתחילים למלמל, ובהדרגה להגות מילים ומצטרפים

ככל יכולתם לדקלום ולתנועות של “פוף”.

שלב רביעי בסולם:

הילדים מדקלמים את “פוף” ועושים תנועות איתנו.

משמעות המילים הולכת ומתבהרת להם.

שלב חמישי בסולם:

הילדים כבר יודעים לדקלם את כל הסיפור-שיר “פוף”,

וגם לשיר אותו. (לרוב “ספרי הסולם” יש גם מנגינה).

ההתרחשות המתוארת בסיפור, מתחילה להתקשר ולהתחבר לחוויות דומות מחייהם, ולרגשות המלווים אותן.

שלב שישי בסולם:

הילדים נותנים ביטוי אומנותי לסיפור “פוף” –

בציור, בכיור, בהצגה… כל אחד על פי דמיונו ובחירתו.

שימו לב שהם עדיין לא פגשו את הספר,

לכן הם יכולים לדמיין וליצור באופן אישי וחופשי.

שלב שביעי בסולם:

החונכת מקיימת מפגש ראשון וחגיגי, אישי או קבוצתי,

עם הספר “פוף”.

ההכרות המוקדמת עם הטקסט שלו מאפשרת לילדים לקחת חלק בהקראה שלו מן הפעם הראשונה.

עיניהם אמנם באיורים, אך הם מרגישים קוראים כמונו!!!

זוהי חוויה טובה ומעצימה, המקרבת אותם לספרים ולקריאה.

שלב שמיני בסולם:

הילדים “מקריאים” בעצמם את “פוף”,

ומעבירים את הדפים בזמן הנכון, בעזרת האיורים.

למרות ששמתי את המילה “מקריאים” בגרשיים, בעיניי זו קריאה,

ממש כפי שרכיבה על אופניים עם גלגלי עזר, היא רכיבה.

שלב תשיעי בסולם:

הילדים בעידוד המבוגרים מגלים סיפורים נוספים המסתתרים באיורים, ומספרים לנו אותם, בשפתם.

ל”ספרי סולם” אני קוראת גם “ספרי איור-סיפור” ומכוונת את המאיירים שלהם מצד אחד לאייר באופן בהיר ביותר את הסיפור,

ומצד שני לזרוע בו גירויים איוריים משניים (סיפורים קטנטנים) שידובבו את הילדים לספר לנו אותם במילותיהם, בדרכם.

הבחירות של הילדים – וסיפוריהם האישיים,

ילמדו אותנו הרבה על רגשותיהם ועל עולמם, אם נהיה קשובים.

שלב עשירי בסולם:

הילדים מגלים את המילים הכתובות לצד האיורים, ואת תפקידן.

הם מתחילים תהליך ספונטאני של התאמה בין הטקסט השגור בפיהם, לבין הצורות הגראפיות של המילים והאותיות.

לדוגמא, הם מגלים שמה שנשמע אותו דבר, גם נראה אותו דבר… “פו פו.”

יש להם הרגשה נפלאה של גילוי הקריאה, והצלחה בטיפוס בסולם.

הצלחה המיוחסת להם, ולמאמץ רב השנים שהם משקיעים.

שלבים נוספים בסולם בכתות ראשונות:

בגן בוגר או בכתה א’, מומלץ להציע ולאפשר לילדים גם לכתוב

את המילים החוזרות: “פו” “עוף” “פוף”.

כתיבה של מילה מקדמת מאוד את קריאתה,

בחינת: “נעשה ונשמע”.

העשייה מקדימה את הבנת המשמעות, את הידיעה.

בהשראת הסיפור “פוף”, הילדים יכולים להמציא ולספר, לכתוב ולצייר, ולקרוא בפני הכתה, את סיפוריהם האישיים על בלונים…

וכך ימשיכו לטפס בחדווה ובביטחון,

שלב אחר שלב בסולם האורייני, עם אותו “ספר סולם”,

לצד עוד ועוד “ספרי סולם” אחרים במקביל.

ובעתיד, הלוואי, יהיו הם הורים ומורים רגישים ומאפשרים,

לילדים שיאהבו ויבקשו “ספרי סולם”.

כהורים, כסבים, כחונכים – אם נקרא את “פוף” לא רק כפשוטו, נגלה שזהו סיפור על צמיחה וגדילה, על פרידה מהבית –

“עוף גוזל”… סיפור על עצמאות והמראה – ועל הסוף הידוע…

הסיפור של חיינו.

בסוף הספר, ללא מילים, הילדה מנפחת בלון חדש…

ובכך מועברת תפיסת העולם, שכל סוף הוא גם התחלה חדשה.

שלב גבוה מאוד בסולם האורייני של הספר “פוף”

אני מגלה לצידה של אמי המתמודדת עם דמנציה.

לדבר היא כבר לא יכולה, אבל לדקלם את הסיפור “פוף”

ועוד “ספרי סולם” היא אוהבת מאוד ומצליחה!!!

עם דמעות בעיניים שלה ושלי.

עבורה “ספרי סולם” הם אכן סולם בין ארץ לשמים.

סולם המוצב ארצה וראשו בשמים,

ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.

איורים
האיור בסידרה זו הוא בעל משקל שווה לסיפור. בזכות שיתוף פעולה פורה בין מאייר לסופר, ובזכות הגישה המיוחדת שפותחה בסידרה, שניהם ביחד, מלווים את הילד העושה צעדים ראשונים בעולם שספרים הם חלק ממנו. 9 המאיירים בסידרה, מפגישים את הילדים עם מגוון מדהים של סגנונות איור, ותמיד מספרים להם עוד סיפורים, אותם הילדים מוזמנים לגלות ולספר בשפתם. ואם אנו הגדולים נבין, שתפקידנו בשעת סיפור, לא רק להקריא, אלא גם להקשיב, הילדים יספרו לנו בעזרת הספר, בהתרגשות רבה, גם את עצמם.