“זה היה ביום ראשון, בתשע בבוקר לפי השעון” קבוצת פעוטות יוצאת לטיול, “שישה ילדים יצאנו מן הבית, שישה ילדים מפעוטון זית.” תוך כדי התנסות עם חומרים ודברים שונים בסביבה, הם ממציאים לעצמם מעשייה מבדחת הקשורה במסמרים שמצאו, ובאלו שלא מצאו בדרך. הסיפור מסתיים כפי שהחל: “זה היה ביום ראשון, השעה הייתה כבר עשר בשעון. שישה ילדים חזרנו אל הבית. שישה ילדים מפעוטון זית.”
איורים
גידי קייך. בקו פשוט ושובב, בגירי פסטל המוכרים כל-כך לילדים, מאפיין גידי קייך כל אחד מששת גיבורי הסיפור ואת סביבתם הכפרית.
הסיפור של הסיפור
מקור הסיפור, בטיול שערכתי עם קבוצת הפעוטות אתם עבדתי בקיבוץ נווה איתן שבעמק בית-שאן. כל יום יצאנו לטיול בסביבה הקרובה, ואת חוויות הטיולים עיבדתי לסיפורים, לא כסופרת, אלא כמחנכת, כשלב בתהליכים שעשינו ביחד. לסיפור יש מספר מהדורת בית, שסופרו במשך מספר שנים לפני שהוא יצא לאור.
נושאים מתאימים
טיול, סקרנות, למידה תוך כדי התנסות. ספירה. הומור.
פעילויות אפשריות
המצאת ספורים בעקבות טיולים. ספירה. המחזה. התנסות בקריאה. לספר את סיפור ההמשך – סיפור על במה
למחשבה…
הפעוטות קולטים בחושיהם, בדרך גילוי בלתי אמצעית; טבע, חברה, תרבות וזמן. היציאה לטיול מתרחשת בשעה קבועה, עם אותן פעולות מקדימות, עם “טקס ספירה” חוזר. המסגרות הקבועות משחררות את הילדים להתעסק ולהעמיק בתכנים המשתנים. על רקע הדברים החוזרים, הדברים המזדמנים בולטים יותר. חופש ומסגרת אינם מנוגדים, אלא משלימים ומחזקים זה את זה. הילדים יוצרים סיפור בטיול, כי הפנימו שהסיפור שלהם הוא בעל ערך, מישהו מקשיב לו. ההומור הוא מרכיב חשוב בתהליך הלמידה, כי יש בלמידה גם מרכיב של התנסות וטעות ותסכול. ההומור מאפשר לקבל את הטעות בחיוך, לפרוק את המתח ולמנוע תחושה של כשלון. המפגש עם המוות הוא חלק מן הטיול, חלק מן החיים. לא מתעלמים ממנו, לא משדרים לילדים שזה טאבו, לא משאירים אותם איתו לבד.
מובאות
אחר-הצהרים שיהר בני, אחז בידי ומשך אותי אחריו לחצר של הגן, כדי להראות לה את הנמלה שהוא ראה שם בבוקר…
מן הביקורות
“נברך על ספר יפה לפעוטים הפוקחים עיניים לראות פרח במסמר, מספר בפרח ולומדים לכבד עולם בחושיהם ובמו ידיהם.” (מרית רות)
