סיפור מחורז המגחך על נטייתנו להמציא סיפורים חינוכיים.
איורים
גיל לי אלון קוריאל. איורים מרהיבים בגווני הקש והדבש, עם ציפורים יפיפיות בצבעי כחול-ירוק-סגול. סיפור המסגרת מובדל ברקע שונה מן הסיפור של אמא
הסיפור של הסיפור
יחל לא אהב את טיפולי השיער למיניהם; תוך כדי חפיפה, סירוק, תספורת, בתהליך שארך זמן רב, המצאתי לו סיפור מצחיק, על ילד שלא אוהב להסתרק. יחל החל לאהוב את החפיפה, הסירוק והתספורת, כי תמיד נלווה אליהם הסיפור האהוב. בסיפור אמא מביטה בעין צוחקת על עצמה, על בנה, על השכנים, ועל הבעיה, וכך היא מקטינה אותה עד שהיא נעלמת. במהלך חפיפות, תספורות וסירוקים רבים מספור, התפתח הסיפור וביום הולדת אחד ניתן לגן של יחל בגרסת בית נהדרת, עם הדבקות של קש. (הגרסה שמורה).
נושאים מתאימים
הטיפול בעצמי ובגופי. פתיחות לשוני בין אנשים. להמציא סיפורים.
פעילויות אפשריות
הצגה. כתיבת סיפור אישי על: תספורת, תסרוקת, נטילת ציפורניים השוואה לסיפור “יהושוע הפרוע”, שונה ודומה. שיחה על מודות ונורמות משתנות.
למחשבה…
האם נכון לקבוע מטרות חינוכיות בלחץ של דעת קהל. מי קובע מה מקובל ומה לא? איך קובעים גבולות רחבים למותר ולאסור. מה לתבוע ועל מה לוותר? על כוחו של ההומור בחינוך. מהו “סיפור חינוכי”? הסיפור כאמצעי חינוכי רב עוצמה, מחייב זהירות ואחריות. בסוף הסיפור הילד מבוהל יותר, כי לשיטתה של אמא, עכשיו כששערו “זהוב כדבש”, אפשר לספר את אותו סיפור, אך הפעם יופיעו בסופו, לא ציפורים הבאות לחפש קש, אלא דבורים הנמשכות לדבש ואולי אפילו דובים… ומבחינתו זו אפשרות גרועה יותר! עם העוקץ של הדבורים מופיע עוקץ של הסיפור ההופך אותו מסיפור חינוכי לילד, לסיפור חינוכי למבוגר. סיפור האומר לו: אל לך להשתמש בתום לבו של ילד כדי להעביר לו באמצעות סיפורים, מסרים חינוכיים מזויפים.
מובאות
“לי תהיה קרחת כמו לאבא שלי ואני לא אצטרך להסתרק.” “אבל יהיו לך הרבה פנים לרחוץ…”
מן הביקורות
“הדמות של יואש, ילדון ג’ינג’י פרוע עצמאי, ממש שובת לב. ציורים נפלאים של גיל לי אלון” (שרית פרקול “מאלף עד טף”)
