ילד מספר לנו על משפחתו: “במשפחה שלי, אצלי במשפחה, אני צוחק: לי לי לי, אבי צוחק: חה חה, אמי צוחקת: אי או אי, סבי צוחק: הוק הוק, וסבתי: גה גה גי-גי-גו, אוהבת היא לצחוק” וממשיך הילד ומשמיע לנו מה קורה במשפחה, כשמספרים בדיחה: “אני צוחק: לי לי לי, אבי צוחק: חה חה, אמי צוחקת: אי או אי, סבי צוחק: הוק הוק, וסבתי: גה גה גי-גי-גו, לא מפסיקה לצחוק.” ולבסוף הוא מתאר לנו מה מתרחש בבית כשמגיע אורח: “אני צוחק: לי לי לי, אבי צוחק: חה חה, אמי צוחקת: אי או אי, סבי צוחק: הוק הוק, וסבתי: גה גה גי-גי-גו, אך לא נגמר הצחוק…” אנחנו מחכים לשמוע מה יצא מפיו של האורח, והילד מסיים את הסיפור: “… כי האורח, בום בו-דו-בום, פתאום מתחיל לצחוק.”
איורים
גיל בשן. קו איורי צוחק – מלווה את הצחוקים השונים של בני המשפחה.
הסיפור של הסיפור
צחוק היא דרך ביטוי טבעית ואישית מאוד. בסיפור הזה רציתי לעודד את ההקשבה וההערכה והטיפוח של הקול הזה.
נושאים מתאימים
משפחה, רגשות, קבלת אורחים.
פעילויות אפשריות
להמחיז את הסיפור. לספר עם תנועות. לשיר אותו. להקשיב לצחוקים השונים שלנו. לשוחח על הדמיון והשוני ביננו. לדבר מה טוב בשוני ביננו. לשוחח על: כיצד אנחנו מתייחסים לשונה?
למחשבה…
לכל אדם צחוק שונה, כפי שפרצופו, ואופיו, וכל דרכי הביטוי שלו ייחודיים. כל משפחה היא מארג של סך היחידים המרכיבים אותה. האם מכבדים במשפחה את הקול האישי ומטפחים אותו? או מתאמצים לשנותו ולהתאים לסטנדרטים אחידים? האם החינוך במשפחה מטפח את היחיד או את האחיד?
מובאות
“חנוך לנער ע”פ דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה” – הסיפור “במשפחה שלי” הוא עוד המחשה סיפורית-איורית למשפט הזה. ילד הרים את שפופרת הטלפון ואמר: “אין צליל חיוך!” ילדה ציירה ציור לפורים, ילד אחר העיר לה: “הציור הזה בכלל לא מצחיק את פורים.”
מן הביקורות
“לספרייה הקטנה שלי יש תפיסה מוצלחת מאד שטוענת שסיפורים טובים, המתנגנים היטב ומועברים נכון, יחד עם ציורים נדיבים והרבה הומור, הם סיפורים שיכולים להפוך את חיקוי הקטנטנים לקריאה של ממש… את מיריק שניר אפשר לקרוא גם בלי שום יומרות של לימוד קריאה. ילדים שאוהבים צלילים ומילים חדשות, מוזמנים לגלות אצלה הרבה מאד אוצרות” (יעל דר)