“צלחות, כפות, ספלים, הכיור מלא כלים” הפתיחה של הסיפור מבהירה שבניגוד לשם הסיפור, אנחנו מתחילים עם כיור מלא כלים. מי ידיח אותם ואיך? זו השאלה.”סינור קושר, ברזים פותח, זה קפוא וזה רותח.” מי שניגש למלאכת ההדחה הפעם, הוא הילד, המספר, שמחקה את פעולות המבוגרים שראה: קשירת הסינור, פתיחת המים.. הוא כבר למד משהו: חום המים. המילים המתארות זאת: קפוא ורותח. מעבר למילים הבסיסיות חם וקר שמוכרות מזמן. “צלחות כפות, ספלים, משפשף את הכלים. מים וסבון וקצף, מקרצף כל כלי בשצף,” תיאור השיפשוף והקירצוף עשיר בלמידה מילולית: מילים חדשות, מילים שצילצולן מעיד על משמעותן. יש גם למידה על הקשר בין: מים, סבון וקצף. “גם שוטף, לא מתייאש ומניח ליבש.” הילד לקח על עצמו משימה והוא לא זונח אותה באמצע – זו למידה של אחריות. “ברזים סוגר, מתיר סינור, אין כלים כבר בכיור.” הוא מבצע את הפעולות ההפוכות: קודם פתח, עכשיו סוגר. קודם קשר, עכשיו מתיר. והתוצאה הפוכה מהמצב ההתחלתי, הכיור שהיה מלא כלים, עכשיו ריק מכלים. “יפה וטוב! אומרים בנחת, אתה רטוב, בוא למקלחת.” המבוגרים מתייחסים בנחת לנסיונותיו, גם מניחים לו להתנסות, גם רווים נחת מן הלמידה שלו. הוא מועבר למקלחת, אולי כדי להגן על שאר הבית… אבל יותר מכך מפני שהבחינו באהבתו למים סבון וקצף.
איורים
טלי קריבולט מצליחה להמחיש את הקושי להתיר לילד לפעול בדרכו.
הסיפור של הסיפור
עניין מוכר הוא שאיפתם של ילדים לחקות את עבודות המבוגרים. מוכר לא פחות הוא הקושי של מבוגרים לאפשר זאת. לקחתי את אחד המצבים החוזרים בכל בית, וסיפרתי אותו, מזווית הראיה של הילד וגם של המבוגר – הקוראים יחד את הסיפור, אשר עשוי לעזור להם לדבר על כך ולהגיע ליותר הבנה והתחשבות.
נושאים מתאימים
מים, ניקיון, עבודה, אוכל, שפה, הפכים.
פעילויות אפשריות
סיפור בשלבים, לעצור ולשאול: הכיור מלא כלים, מי ידיח אותם? וכד’. שיחה על הדחת כלים, או דברים שאנחנו עושים כמו הגדולים. שיחה על ניקיון וחשיבותו. איסוף הפכים בסיפור. איסוף מילים שמשמעותן נשמעת בצלצולן. התנסות בהדחת כלים אחרי הארוחה, או הדחת הכלים של הבובות. לימוד שמות הכלים השונים. פעילות עם בועות.
למחשבה…
מדוע חשוב לאפשר לילדים לפעול וללמוד בדרכם, בזמן ובנושא שבחרו? מדוע ילדים מחקים אותנו? איך הם בוחרים את נושא הלמידה בו ישקיעו? מדוע מים מרתקים ילדים? איזו למידה מתרחשת בסיפור הזה? יש ילדים שמפתחים התנגדות למים, בגלל חוויה לא נעימה, או מפני שהרחיצה היעילה לא מאפשרת להם להתנסות איתם הדרכם.
מובאות
“על פי דעתו של בן, אביו מלמדו.” ילד: “קוראים לזה: ניקיוניקה.” ילד: “אמא! תוסיפי לי זוג מים חמים.” אמא: בואי להתרחץ! ילדה: לא רוצה! אמא: בואי להתרחץ! ילדה: לא רוצה! אמא: בואי להתרחץ! ילדה: טוב, אני אתרחץ, אבל בלי מים!”
מן הביקורות
“לספרייה הקטנה שלי יש תפיסה מוצלחת מאד שטוענת שסיפורים טובים, המתנגנים היטב ומועברים נכון, יחד עם ציורים נדיבים והרבה הומור, הם סיפורים שיכולים להפוך את חיקוי הקטנטנים לקריאה של ממש…את מיריק שניר אפשר לקרוא גם בלי שום יומרות של לימוד קריאה. ילדים שאוהבים צלילים ומילים חדשות, מוזמנים לגלות אצלה הרבה מאד אוצרות” (יעל דר)
