איורים
ים שניר (בת ארבע, נכדה של מיריק שניר). עיצוב גרפי: אליאור שניר. ילדים נרגשים מאוד לגלות בספר איורים של ילדה. זו שפת איור מוכרת המדברת אליהם. הם מרגישים שאנחנו מכבדים את איוריהם, אותם, כאשר אנחנו נותנים להם מקום בספר.

הסיפור של הסיפור
“אורה” גור החתולים של ים נכדתי. בת שלוש וחצי מת פתאום. ימים רבים התגעגעה אליו והייתה עצובה מאד. כתבתי לה סיפור על אורה. ים התרגשה וציירה אותו בעצמה כשסיימה חיבקה את הספר הקטן ואמרה: “סבתא! אני הולכת לספר לכולם את זה לכולם, כדי שלא יהיו עצובים.” לא קל היה לשכנע הוצאת ספרים לפרסם סיפור עם איורים של ילדה בת ארבע. “אורה” הוא ספר מרגש ביותר לקורא בכל גיל, העוסק בהתמודדות הכואבת עם המוות כחלק מהחיים ומציע התייחסות שעשויה להקל.

נושאים מתאימים
מות. פרידה ממשהו אהוב. עצב.

פעילויות אפשריות
שיחה על אירועים אישיים עצובים. כתיבה של סיפורים אישיים ואיורם. התנסות בקריאה. מכתב לים. התייחסות למובאות.(ראה למטה)

למחשבה…
מוות מעסיק גם את הילדים בכל גיל. רוב המבוגרים פוחדים ממנו פחד מוות ומתחמקים כאשר ילדים מעלים את הנושא. בכך הם לא מונעים מן הילדים להיות עסוקים בו, רק משאירים אותם להתמודד איתו לבד. בארץ ובתקופה כשלנו זה חשוב פי כמה.

מובאות
פיקסו בגיל 70 “כשהייתי ילד ציירתי כמו רפאל, ותקופת חייים שלמה לקח לי ללמוד לצייר כמו ילד” ילד: “אני יודע למה קוראים לזה מטאור. כי מת האור.” ילדה: “אני לא רוצה את הקלמנטינה הזאת, היא מתה לי ביד.”

מן הביקורות
“התמודדות עם המוות היא עניין אוניברסלי שקשה למבוגרים ולילדים כאחד, אז אם אין לכם סבתא סופרת, ודודה מאיירת, משפחת שניר עשתה בשבילכם את העבודה, ב-31 עמודים מתוקים להפליא.” (רוני לנגרמן) “אשרי הנכדים שיש להם סבתות כמו מיריק, סיפור יפיפה עם הרבה פעלים, צבעים, ואהבה, לחתולים ולילדים.” (ספרות ילדים ונוער)

הערות
* מאמר על “אורה” בספרה של יעל דר. “עוד סיפור אחד ודי”