סיפור מחורז על שובבות. על חומר מול רוח בתהליך למידת העולם. (עכשיו במהדורה חדשה!)

אמא נתנה לילד שקית ושלחה אותו להביא לחם. אך ברגע שהוא יצא החוצה הגיע “משב שובב של רוח סתיו, בנשיפה שורקת נכנס אל השקית, וכבר המצומקת, הייתה לענקית.” רוח השובבות אחזה בילד, והדברים שהילד אמר-צעק לשקית המשתוללת, “הי! צעקתי, שובבה! תרגעי! תהיי טובה!” הם הד להתחבטויות הפנימיות שהוא עובר, בין רצונו למלא את בקשתה של אמא “הן רציתי לרוץ, להביא בלי תרוץ.” לבין החשק להשתובב ולשחק בחוץ, פטור מכל חובות