סיפור מחורז על משטח כותנה שהיה ל”במה” ולסיפור.

כשילדים רואים במה, לא קשה לנחש שינסו לעלות עליה. כאשר הילדים נעצרים לרגלי ה”במה” שמצאו, אנחנו כבר יודעים שאין להם סיכוי להצליח לעלות עליה, אבל הם לא יודעים. מה יעשו הילדים? כל אחד ילמד את השיעור שלו בדרכו המיוחדת. מה תעשה הגננת? גם היא תלמד. כל שאיפה, מעשה או תגובה של ילד מלמדת אותה ואותנו על אישיותו. הגננת לא תיכננה ולא צפתה את המפגש עם ה”במה”, היא רק קבעה את מסגרת הזמן והמקום, את התוכן הכתיבו הילדים. זו בעיניי מהות החינוך