ספרים המתקשרים לשבוע הספר

סבתא לאה
סיפור על סבתא לאה שיש לה:
מאה חתולים – אין סוף אהבה,
מאה עוגיות – דרכים רבות למשוך ולרתק,
מאה סיפורים – מסרים רבים להעביר.

בבית שלי 
סיפור ראשון לילד הפוגש ספר, על ילד שלומד חפצים שונים בבית שלו וכיצד להשתמש בהם, ובסוף לומד גם איך להשתמש בספר.

על מה הסיפור? 
ילד מבקש ממבוגר שיספר לו סיפור. המבוגר מבין שזו הזדמנות נפלאה להכיר את הילד שלו ובשאלות רגישות הוא מוביל את הילד לספר את הסיפור האישי שלו. במהלך הסיפור מסתבר למבוגר שהסיפור על הצפרדע והחסידה, הוא בעצם סיפור היחסים הלא פשוטים בין ילדים ומבוגרים.

יש לי שיר
חגיגת ספרים מינקות עד קריאה! 10 ספרונים בתיק אחד וגם תקליטור עם שירים.
פלא פלאים, הילדים מרותקים ומלמדים את עצמם קריאה, שלב אחר שלב, באופן ספונטני וטבעי.

סיפור על במה
ההתנסות המשותפת של קבוצת הילדים המטיילת ומנסה לעלות על ה”במה” – הופך לסיפור שהגננת מספרת להם, על הבמה.

מעשה במסמרים
שישה ילדים מפעוטון זית, ממציאים סיפור קטן על מסמרים, תוך כדי הטיול.

סיפור על טיול של ארנב וחתול
משל החסידה והשועל, הפך לסיפור עם מסר הפוך! שהבדלים בין אנשים  לא צריכים להפריע לקשר אלא דוקא להעשיר אותו.

כתונת פסים
ספר משופע בציטוטים מספר הספרים. כתוב בהומור כדו שיח בין זברה לבין אלוהים.

יואש ראש דבש
אמא ממציאה לילד שלה “סיפור חינוכי” כדי שיסתרק.
תגובת הילד על הסיפור מעמידה באור מגוחך את הניסיון להמציא סיפורים מסוג זה.

אורה
סיפור שסבתא מיריק המציאה לים שהחתול שלה מת, כדי לעזור לה להתנחם.
ים בת שלוש וחצי איירה אותו. סיפור הממחיש את כוחו של סיפור לעזור בהתמודדויות שונות.

שיר ילדים לשבוע הספר

 

אמירות ילדים לשבוע הספר

מתוך ההקשבה הרגישה לאמירות הילדים אנחנו לומדים הרבה על עולמם.

“אבא תקריא לי מיץ פטר והזאב” (נהר)

ובפעם אחרת: “תספרו לי על מיץ פטל והזאב וכיפה אדומה” (נהר)

ידוד משחק עם משהו שצורתו כיפה: “זה יכול להיות כיפת הכסף או כיפת הזהב, וגם הכיפה של הזאב…”

אורית ראתה קבצן ושאלה: “אמא, הוא אמת או אגדה?”

“הילדים שבסיפור חושבים שהם ממש ואנחנו סיפור.”

על ספר עם כריכת בד: “ספר עם חלוק”

בספר איה פלוטו: “את מי הוא יפגוש?” “את מענין מאוד.”

כמה מילים על המילה: ספר – לשבוע הספר

מן הראוי לפתוח בספר התורה – הנקרא גם: ספר הספרים, ממש כמו: מלך המלכים.

שם, בספר הספרים, נמצא את הצירוף: ספר הזיכרונות, בו קרא המלך אחשוורוש. רבים כותבים את זכרונותיהם (בתקופה זו או אחרת) חלקם אף מוציאים אותם לאור, כספר.

יודעים מה זה: ספר מילים? זהו: מילון, בשפתו של ביאליק.

בית ספרים – הוא עוד שם לספריה. הספריה הגדולה מכולן: בית הספרים הלאומי בירושלים.

מי הוא: יודע ספר?  איש מלומד, ותולעת ספרים?  מי שמרבה לקרוא.

מנחשים מי הוא ספרא? – סופר, בארמית. ספרא וסיפא – כינוי למי שכוחו רב ברוח ובחומר כאחד.

ומדוע קוראים בית ספר למקום בו ילדים לומדים ולא בית ילד, או משהו מעין זה? שאלה עמוקה.

לא יאומן כי יסופר, חלפה שנה ושוב מגיע שבוע הספר!!!

מיריק שניר – לשבוע הספר

מדוע בחרתי להיות סופרת ילדים?
(מתוך הספר “סודות של סופרים” מאת ד”ר מירי ברוך)

יום יום שואלים אותי: “מדוע בחרת להיות סופרת ילדים?”
יום יום אני מנסה להשיב, ועדיין אין בפי תשובה אחת מן המוכן, אלא תשובות רבות.
כמה מהן אני מביאה בזאת.

תשובה ראשונה
היינו 12 אחים ואחיות. כל שנה-שנתיים נולד תינוק. ילדותי עברה עלי בחברת תינוקות ופעוטים. הם תמיד ריתקו אותי. אחותי הצעירה הייתה בת ארבע, כשנהייתי אמא.

מה רציתי להיות כשאהיה גדולה? אמא ומורה.
לא חלמתי להיות סופרת ילדים, גם לא זכור לי שבחרתי בזה כמבוגרת.

בחרתי להביא תשעה ילדים לעולם.
בחרתי ללמוד הוראה וחינוך מיוחד.
בחרתי לעבוד עם יונקים, ופעוטים.

בחברת הילדים שהקיפו אותי כל השנים, גיליתי את כוחן של שירה וספרות, ויכולתן לרגש כל גיל.
עבורם התחלתי לכתוב.

תשובה שניה
לרקוד אף פעם לא הצלחתי. לצייר כמו בילדות שכחתי. לכתוב מוזיקה ניסיתי לא פעם.
אפילו לבשל אינני יודעת.
מה נשאר לי לעשות?

לקחתי מה שהיה בי: זיכרונות ילדות חיים, סיפורים ושירים שנטמעו בי, וקירבת לב לילדים רכים.

הוספתי:
את הקצב, מהריקודים שלא רקדתי,
את המנגינות של המוזיקה שלא כתבתי,
את התמונות מן הציורים שלא ציירתי,

ומכל אלה רקחתי תבשילים במטבח המיוחד שלי ונהייתי לסופרת ילדים.

תשובה שלישית
על רבי יהושע בן חנניה, נאמר:
“אשרי יולדתו, כשעוד היה ברחם אמו, הייתה הולכת עמו לבתי מדרשות, כדי שידבקו אוזניו, בדברי תורה.”
כאשר “פגשתי” את אמו יולדתו של רבי יהושע בן חנניה, שמחתי בה כמוצאת שלל רב.
הסיפור הקטן הזה ביטא בלשון חכמים, מה שחשתי עמוק בבינת הלב:
שרגישות ואפילו ציפייה לצליל קיימות כבר בעובר, כי צליל הוא הדבר הראשון מעולם החוץ, שחודר אל העולם הפנימי של  הרחם, בו שרוי התינוק. מפגש של עובר, תינוק, פעוט, ואולי אפילו של מבוגר, עם סיפור-שיר, הוא קודם לכל מפגש עם מוזיקה: עם קול, עם נעימה, עם ריתמוס, רק בהמשך תבוא ההתייחסות למילים ולמשמעותן.
מספר חודשים לפני שנולד אחד מנכדי, קבלנו מהמלחין מוני אמריליו, קלטת עם שירי ילדים שלי, שהלחין ושר. נכדתי בת השנתיים, אהבה את השירים מאוד והאזינה להם כל יום. משנולד אחיה, מצאנו שבכל פעם שהוא בוכה, ושום אמצעי הרגעה לא עובד, הקלטת הזאת ורק זאת, עושה את זה. כך הסתבר לנו, שכל אותו זמן, היה לשירים אלה עוד מאזין סמוי.

אולי בזכות הסיפור על אמו של רבי יהושע בן חנניה, ששמע סבי וסיפר לאמי, אשר ספרה אותו לי, התחלתי לספר סיפורים לתינוקות ופעוטים.

תשובה רביעית
כאשר התחלתי ללמד בכתות א’-ו’ ובחינוך מיוחד, שמתי לב, שאת תסכולי הלמידה ילדים מביאים אתם לבית הספר, עוד לפני שקיבלו שיעור אחד. התעוררה בי סקרנות עצומה ללוות תינוקות ופעוטים במסעות החקירה והלמידה הראשונים שלהם. לגלות את מקור הביטחון והתסכולים. בחברת תינוקות ופעוטים הבנתי כמה משמעותיים המפגשים הראשונים עם השפה – המדוברת, המוקראת, המושרת, ועד כמה הם משפיעים על  היחסים שיתפתחו עם השפה ועם אנשים בהמשך.

חיפשתי ולא מצאתי די יצירות ספרותיות, לעושים צעדים ראשונים בהאזנה לספרות.
חיפשתי ולא מצאתי די יצירות ספרותיות, לעושים צעדים ראשונים בקריאה של ספרות.

התחלתי לשורר-לספר עם ילדי וחניכי, על כל דבר; על ילדותי, על ילדותם, על יצירי דמיוננו.
אספתי אתם חוויות  והמצאנו מהם סיפורים. ליקטתי אתם חרוזים ויצרנו מהם שירים.
ציירנו אותם. סיפרנו אותם. היינו בו בזמן, הגיבורים של הסיפורים והמאזינים להם.
באותו זמן, לא העליתי בדעתי שהסיפורים-שירים שהכנתי עם הילדים ועבורם, יצאו מחוץ לגבולות הבית והכתה שלי. אז, כמו גם היום, כל ילד וילדה משמשים כמורים עבורי.
בחברת ילדים אני ממשיכה לרכוש את המקצוע המיוחד הזה, שאינני מכירה  דרך אחרת ללמוד אותו.

תשובה חמישית 
גיליתי, שמלבד הסיפורים המוקראים מתוך ספרים, ילדים רוצים לשמוע גם סיפורים על אמא, אבא, ושאר בני משפחה שהיו קטנים, כמו גם סיפורים על עצמם. מצאתי את עצמי, מספרת ומשפרת ומספרת שוב … סיפורים רבים ומשלב מסוים גם משמרת אותם בכתב. ערמות של טיוטות הצטברו על שולחני. על כולן עבדתי במקביל, משך שנים רבות ובעזרת ילדים שונים.
יחד גדלנו והתפתחנו, הילדים הסיפורים ואני.

חלק מן הסיפורים צמחו בשנים אחדות. הרוב נכתבו במשך עשר עד חמש-עשרה שנה. חלקם במשך עשרים שנה ויותר, ואחרים צומחים עדיין על שולחני, כבר למעלה משלושים שנה.

אני אוהבת להשוות את עבודתי לגנן, המטפל יום יום בצמחים רבים ושונים. כל אחד גדל בקצב שלו, צומח, פורח ומבשיל פרותיו בזמנו ובדרכו. אולי זה פשוט הגן שלי, בו אני מגדלת שירים-סיפורים.
מן גננת הנקראת גם סופרת ילדים.

תשובה שישית
כשהעזתי והבאתי בדחילו ורחימו, להוצאות הספרים את ביכורי יצירתי, רובם דחו אותי:
“אין מספיק מילים בדף!”
גם אם את צודקת, שילדים רכים אוהבים ספרים כאלה ואף זקוקים להם, לא הם הקונים!”
כיון שכל סיפור ושיר שהבאתי, פגש וריגש כבר ילדים רבים, ידעתי את כוחם ואפילו את חשיבותם, ולא נחלשתי בשל הדחייה, לא ויתרתי. הרגשתי שעלי להיות לילדים הרכים לפה, בעולם המנוכר כל כך לצורכיהם. המפגש עם המו”לים השונים, עשה אותי עוד יותר נחושה ובטוחה בחסר הרב ובצורך הדחוף בספרות לתינוקות ופעוטים.
היה לי ברור, שאין כמפגש המתקיים סביב סיפור-שיר, דרך יפה לקרב שני עולמות שהתרחקו כל כך זה מזה. שני עולמות הזקוקים מאד זה לזה.

אולי ניסיונותיי לקיים מפגש אמת, בין גדולים לקטנים, עשו אותי לסופרת ילדים.

תשובה שביעית
מה ביקש לעצמו שלמה המלך בחלומו?
עד חצי המלכות? לא! הרי מלכות שלמה כבר הייתה לו.
נשים? לא! כבר היו לו אלף.
חוכמה? לא! הן לחכם באדם הוא נחשב.

שלמה המלך ביקש לעצמו בחלומו: “לב שומע”.

האזנתי הרבה לילדים. ליקטתי מילים ומשפטים מפיהם, כרמזים קטנים לחידת החיים הגדולה שרציתי לגלות. רשמתי אותם, שמרתי, ומדי פעם חזרתי אליהם. רגישה יותר, בשלה יותר, מבינה יותר.

כאשר ילדה אחת אמרה-שאלה: “מאיפה באים הילדים, אני כבר יודעת, אבל מאיפה באים המבוגרים?”
היא הצחיקה אותי בהתחלה, אך עם השנים תפשתי יותר ויותר, את משמעות האמירה שלה, את עומק המסר שהיא מנסה להעביר לנו. מה אומרת לנו הילדה הקטנה בשפה המיוחדת שלה?
אני לא יכולה לתאר לעצמי שמבוגרים היו פעם ילדים. קשה לי להאמין שאשתנה כל כך ואהיה פעם למבוגרת. ילדים ומבוגרים בעיני, הם יצורים שונים בתכלית.

אני זוכרת את עצמי מרגישה וחושבת כך. זה כוחנו כמחנכים, היכולת לזכור ולהזדהות.
כי כל המבוגרים היו פעם ילדים, בעוד ששום ילד לא היה פעם מבוגר!
לכן, מוטלת עלינו החובה לעשות דרך ארוכה יותר כדי להבטיח שיתקיים בינינו מפגש אמת.
חובה מפרכת שהופכת לזכות נפלאה.

הקשבה לפעוטים עזרה לי להבדיל:
בין שפת מבוגרים שהיא מילונית וחוקיה אחידים, לבין שפת ילדים, שהיא אישית וחוקיה משתנים.

ילד אמר: קלבת שבת. אמרה לו אמא: אומרים קבלת-שבת.
אמר הילד: לא נכון אמא, תקשיבי: כלה- בת- שבת.

אולי בזכות ההקשבה לילדים, נעשיתי לסופרת ילדים.

תשובה שמינית
בתוכי יש משהי קטנה, לא נראית. בגללה ובשבילה אני כנראה כותבת. שנים לא הייתי מודעת לקיומה, אבל משהחלה לפנות אלי בקול רם יותר, גיליתי שכדאי מאוד לשמוע אותה, ותענוג להיענות לדרישותיה.

הילדה הקטנה שהייתי פעם, לא רק מבקשת סיפורים, היא בעלת הרעיונות, היא המאזינה הראשונה, היא המבקרת הכי מחמירה, והיא, היא, זו שמצלצלת בפעמון הקטן שמהדהד בחדרי הלב, או הבטן, כאשר נכתבת המילה הנכונה. אולי נעשיתי סופרת ילדים בגללה, בשבילה.

אולי נהייתי סופרת ילדים, כדי לא להיפרד אף פעם מילדותי.

תשובה תשיעית
הסופרת קדיה מולודובסקי אמרה:
“ספרות ילדים אינה קיימת למעשה בעולם. יצירה שיש בה חן של דמיון ותום במדרגה כזאת שהיא יכולה להיות מובנת גם לילד, הרי היא נעשית ממילא ספרות ילדים.”

יצירת אמת לילד נוגעת תמיד גם במבוגר. היא מפגישה בין ילדו, לבין הילד שבו.
הכותב סיפורים לילדים רכים, עוזר לגדולים להבין קטנים, ולקטנים להרגיש מובנים.

גדלתי עם הסופרת – המשוררת קדיה מולודובסקי. אמנם מעולם לא פגשתי בה, אך הייתה לה נוכחות של ממש בילדותי. את סיפוריה – שיריה חייתי. בשנים האחרונות אני מתרגמת סיפורים-שירים של קדיה מיידיש לעברית, מפעל שהחל בו סבי, מרדכי סגל ז”ל, שהיה ידיד קרוב שלה. שוב היא אתי והתרגום קולח.

אפשר שבזכותה זה קרה לי, שנעשיתי לסופרת ומשוררת לילדים.

תשובה עשירית
הפגשת ילדים עם שפה, צריך שתעשה בכוונה גדולה.
שפה, יפה ועשירה ככל שתהיה, איננה מטרה לעצמה. להקניית השפה, יש תכלית הנשגבת ממנה.

רבי עקיבא אמר זאת בשלוש מילים: “ואהבת לרעך כמוך”.
שפה היא אמצעי להשיג קשר בין אנושי, על הרמה הגבוהה ביותר.
לכן מיום שילד פוגש שפה, אפילו בטרם נולד, השפה צריכה; לדבר אליו, להבין לנפשו, לאהוב אותו.

שפה עבור ילדים רכים היא כחומר המוגש להם להתנסות, כמו; חול,  צבע, מים, חימר.
תוך כדי; הקשבה, מלמול, פטפוט, קשקוש, המצאות, וטעויות, הם זוכים לפגישה בלתי אמצעית עם השפה, לומדים להכיר את תכונותיה, להשתמש בה ואף ליצור.
יצירות לשוניות של פעוטים וילדים, מהוות מקור לתעוזה חינוכית לכל מי שנחשף להן, ככתוב:  “מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.”
בשפת פעוטים ועוללים, גלומה היכולת להפוך לשפת סופרים ומשוררים.
בילדות הרכה נבנית התשתית לאישיות, הצורכת ויוצרת ספרות ושירה.

ילד אמר: “הציפור מכניפה, היא רוצה לעוף” המחשב שלי אמנם מסמן שגיאה על המילה: “מכניפה”,
אך אני מאמינה, שזו יצירה לשונית נפלאה.
זו ראשיתן של הספרות והשירה. ראשיתן או סופן, תלוי בנו.

אולי בשל אהבת השפה ככלי ביטוי אנושי רב עוצמה, נעשיתי סופרת ילדים

תשובה אחת עשרה
ואולי אני סופרת לילדים בזכות הורי, שלא האיצו בי אף פעם, לגדול, להתבגר, להתרצן, להתמסגר.
שנרתמו לכל יוזמות הילדות שלנו, עם מיטב כשרונותיהם ורגישותם, במפעלי עשייה ויצירה משפחתיים, שהעבודה עליהם נמשכה לא אחת, שבועות וחודשים ועד השעות הקטנות של הלילה.
הורי שקיימו הלכה למעשה, “חנוך לנער על פי דרכו” עם תריסר ילדים.

ואולי בזכות אחותי רותי המופלאה ז”ל.
בת אחת עשרה היא הייתה כשכתבה לאחיה הקטנים שירי ילדים קסומים. משנתגלתה מחלתה, בגיל 16, היא שוררה, כיירה והדהימה אותנו בפרצי היצירה הייחודית שנבעו ממנה.
כגוזל שמת עם בקיעתו, מתה לעיני אחותי והיא איתי.

ואולי גם בזכות הילדות בקיבוץ כפר-גלעדי, בין הרי נפתלי, להר החרמון ולהרי מול הלבנון. על הגבעה, בין אנשי השומר, הלוחמים והחולמים. בחצר משק שסיפקה חוויות חיים למכביר, לילדים ששוטטו בפינותיה, הגלויות והנסתרות, המותרות והאסורות.

אפשר שאת סיפורי אותה חצר, אותה אחות, אותו בית, אני מספרת ומשוררת.

שיר מבוגרים לשבוע הספר

איך אדם נהיה לסופר ילדים?
מיריק שניר

איך אדם נהיה לסופר ילדים?
אנשים שואלים
שוב ושוב,

ואני מהרהרת בכך ארוכות
ומנסה להשיב,
זה חשוב.

אולי הסופר,
הוא פשוט בן סופר
ממשפחת סופרים לדורות,

כפי שהמלך
הוא בן מלכים
ולא בן משפחות אחרות.

אולי יש בית-ספר
גדול ומכובד
שמקצוע כזה בו לומדים,

ועוברים מבחנים
ולבסוף מקבלים,
תעודה של סופר ילדים.

ואולי אם אדם
בית-חרושת מקים
ובלי הרף מדפיס ומוכר,

סיפורים לילדים
בכריכות מבריקות,
אז יודעים שהאיש הוא: סופר.

איך אדם נהיה לסופר ילדים?
אנשים שואלים אותי
שוב,

ואני ממשיכה להרהר ארוכות
ומנסה להשיב,
זה חשוב.

אדם נהיה לסופר ילדים,
סוד כמוס הוא מאוד,
מעטים היודעים:

אם הילד הרך,
שהוא פעם היה,
עוד צוחק בו, בוכה ואוהב.

ומקשיב האדם,
ומלטף ומדובב,
את הילד החי לו בלב.

כך אדם נהיה לסופר ילדים
סוד כמוס הוא מאוד
מעטים היודעים.

והילד הזה,
מבקש סיפורים,
מתעקש בלילות, בימים,

ונרגש האדם
להמציא לו אותם,
כאחר המגיש מטעמים.

כך אדם נהיה לסופר ילדים
סוד כמוס הוא מאוד
מעטים היודעים.

וכל מי ששומע
אותם סיפורים,
חש דגדוג נהדר בלבו,

ונזכר במכר,
שנשכח משכבר,
ומחבק את הילד שבו.

כך אדם נהיה לסופר ילדים
סוד כמוס הוא מאוד
מעטים היודעים.