רכישת טבעית של קריאה מגיל רך ואילך
מיריק שניר
מינקות ילדים מנסים ללמד את עצמם לקרוא – אך רוב הזמן צוברים כישלונות,
וזאת במקביל לתהליך בו הם מלמדים את עצמם לדבר – בהצלחה מדהימה!
אילו שאלנו בן חצי שנה שיושב עם ספר על ברכיו, מעלעל וממלמל, “מה אתה עושה?” ויכול היה להשיב, הוא כנראה היה עונה בגאווה: “אני קורא!”
כאשר פעוט משמיע “מיאו!” – מול תמונה של חתול, הוא מרגיש שהצליח לקרוא מאה אחוז של הטקסט!
בשלב הבא, כאשר יש כמה מילים או שורות בדף מולם, ילדים משלימים את סופי המשפטים בהתלהבות. אך בספר הזה הם כבר לא מרגישים שקראו את כל הטקסט.
ככל שהמלל בספרים המוקראים להם מתארך, סיכוייהם להצטרף לקריאה ולהרגיש קוראים, הולך וקטן.
בהדרגה הופכים הילדים מקוראים למקשיבים. מאקטיבים לפסיבים, ממסופקים למתוסכלים. הפיות הקטנים הולכים ומשתתקים.
לצד ההנאה מהסיפורים, והערצתם לכישורי הקריאה שלנו, גדלה ומעמיקה בהם הדאגה לגבי התפתחות כישורי הקריאה שלהם.
חלקם אף נהיים סרבני ספרים – ואנחנו לא מבינים מדוע.
אין אנו מתייחסים ברצינות הראויה לניסיונות רכישת הקריאה של פעוטות וילדים.
התסכול האורייני שהם חווים – הינו משמעותי ומעצב עבורם, אך שקוף ולא קיים עבורנו.
סרבני הספרים כמו גם המסכינים להקראה, כולם מבחינים בכך שקריאה הינה חיונית – קיומית בחברה בה הם חיים, ועל כן הם שואלים עצמם בלי הרף ובלי קול: “מה הוא סוד הקריאה?”
ויום אחד – כל ילד בזמנו ובדרכו – עולה על תגלית מרעישה; שהמילים שאנו מקריאים, לא נמצאות באיורים, אלא בסימנים השחורים שעל הדף. עתה מתעוררת בילדים תקווה מחודשת – שיצליחו ללמד את עצמם לקרוא. אך כיוון שהספרים המוקראים להם באותו זמן, הם עתירי המילים, הילדים עושים מהלך הגיוני מאוד, שבטעות נראה לנו כנסיגה, וחוזרים לבקש בשעת סיפור, את השירים והסיפורים עם מעט מילים, שקראנו הם פעם והם יודעים בע”פ..
הם מעריכים בצדק, שבספרים האלה יש להם סיכוי טוב יותר לגלות את סוד הקריאה!
אותנו זה מבלבל ומדאיג ואנחנו אומרים לילד, את המשפט המוכר כל כך: “אבל זה ספר לקטנים ואתה כבר גדול!” ילדים רבים יעדיפו להיחשב גדולים ובאכזבה מעצמם יוותרו על חלומם: ללמד את עצמם – לקרוא.
בדרך לגן או לכיתה א’ הם ישאו על גבם, מלבד תיק בית-ספר חדש, עוד תיק בלתי נראה ומכביד, של כשלונות, תסכולים וחששות שצברו ביחס לקריאה, ואלה לעיתים קרובות יגשימו את עצמם.
בספרים מעוטי המלל, ילד שיודע את הטקסט הקצר הקיצבי והמחורז בע”פ, ובעזרת האיור מדמה שהוא קורא, אינו עובד עלינו בעיניים, ממש כפי שילד הרוכב על אופניים עם גלגלי עזר, אינו עובד עלינו בעיניים. בזכות גלגלי העזר, הוא יוכל יום אחד להסיר אותם ולרכב בלעדיהם.
ספרים מונפשים מולחנים ואלקטרוניים – יכולים להוות גם הם מעין גלגלי עזר ולחזק את הרגשת הילד שהוא יכול, שהוא מצליח, שהוא בעל ערך. בזכותם ילדים עשויים להתיידד: עם קריאה, עם ספרים, עם תרבות, ואיתנו – שמבינים אותם ובאים לקראתם.
ספרים אלה מקדמים אותם במשימתם וכתוצאה מכך, מחבבים עליהם את הקריאה בספרים ואת עצמם.
ילדים רכים יכולים להתקדם שלב אחר שלב ברכישת קריאה, בתהליך מרתק של ניסויים ותגליות עם תיווך תומך.
בגיל הרך מתחיל להתעצב הטעם הספרותי, המוזיקלי, האומנותי. חשוב מאוד מה הילדים פוגשים. ממש כפי שנקפיד להגיש להם אוכל בריא, כי גופם נבנה על זה.
בסופו של דבר כולם קונים את מיומנות הקריאה, אך רק מעטים זוכים לתחושה העילאית שמביאה ההצלחה להגשים זאת בדרכם ובעצמם. אותה התחושה שממנה הולכת ונבנית בתוכם הערכה עצמית, אהבה עצמית – שהיא תשתית הכרחית לאהבת הזולת. ככתוב: “ואהבת לרעך – כמוך.”
ילדים אלה זוכים להרגיש שהם חיים בחברה ובתרבות הקשובה לצרכיהם בכל גיל.