חג פסח לילדים

“…וכל המרבה לספר…”

ספרים לחג פסח

הספרים שאמנה ברשימה זו, לא נכתבו עבור פסח, אך מתקשרים באופן יצירתי
לנושאים חינוכיים מגוונים שחג הפסח מעלה: חופש, עבדות, מאבק, מסרים מדור לדור,
אביב, אהבה, חלומות, ארבע – (כוסות,
בנים, עונות), בגדים חדשים
ואפיקומן – שיכול להיות גם… ספר!

אני בחגים ובעונות – שירים ודיקלומים לכל החגים ובכללם לחג הפסח.

כתונת פסים – סיפור חדש מאוייר נפלא. המתקשר לסיפור יוסף וכתונת הפסים. שופע הומור, ועשיר
במובאות מן המקורות, כמו גם למעלה מעשרה שמות וכינויים שונים של האל.

סיפור על טיול של ארנב וחתול – על רקע סיפורי המלחמות והגבורות, לשם האיזון, סיפור על איך עושים פיוס – שלום.

צב – סיפור קטנטן המעלה את סוגיית החופש, ברגישות רבה ובאופן שילד בכל גיל יכול להזדהות ולהבין.

פרה פרפרה – סיפור אביבי על פרה שרוצה להיות פרפרה. סיפור על חירות, הנובעת ממקורות הנפש ולא
תלויה בנסיבות חיצוניות. מתאים כפתיח לשיחה אודות חופש עם ילדים ואנשים
בכל הגילאים. ומה לפרה בפסח? אולי מחלומות פרעה הגיעה…?

בגד עם כיסים – מתחבר פעמיים לפסח. למנהג לקנות בגדים חדשים, “תפרו לי בגד
עם כיסים”, וגם עם הגדי, המביא לסיפור ניחוח של ההגדה.

גלגלים – אף על פי שבני ישראל יצאו ברגל ממצריים. בכל זאת “גלגלים” למי שרוצים לחגוג עם המספר
ארבע, שפסח משופע בו. ולמי שירצו להעמיק, ויגלו ש”גלגלים” עוסק ממש
בסוגייה המרכזית של פסח: איך מעבירים מסרים מאב לבן, מדור לדור, איך מחנכים.

מרים והים – הצירוף של מרים (אחות משה) וים (ים סוף) עושה מעין הכשר פסח גם לסיפור
הזה. בפרט עבור קטנטנים, שתכני החג עוד רחוקים מהבנתם. המסר של הסיפור, “חנוך
לנער על פי דרכו” בודאי מתיישב היטב עם החג המצווה להורים להגיד
לבניהם, משמע; להנחיל גישה חינוכית.

לבד על המרבד – הוא סיפור חד גדיא ראשון, לילדים רכים.

שתי מילים לחג פסח

אנחנו מדברים עם מילים כל הזמן, אך רק לעיתים רחוקות מקשיבים מה מילים
אומרות לנו.
נקשיב לכבוד פסח לשתי המילים: הגדה
והמילה עברית.

הגדה

במילה הגדה, יש: להגיד ולאגד. מילה לרוחי. הן זה מעשה הסופר. הוא מאגד את
היגדיו ומגיד אותם, כלומר מוציאם לאור. אך בהגדה, שימו לב, כתוב: “והיגדת
לבינך…” כלומר: אין אתה, ההורה, רשאי להסתפק בכך שסופרים ומחנכים
יעשו עבורך את העבודה. “והיגדת לבנך” היא מצווה התובעת מכל
הורה, לאגד את היגדיו עבור צאצאיו, למען יעברו מדור לדור. הווה אומר: אין
לך דרך טובה יותר, ראויה יותר, משמעותית יותר להעברת מסרים, אלא דרך ההגדה
מהורה אל ילדו. כל אדם וכל דור נדרש מחדש לאגד ולהגיד את דברו, אך כיון
שהעולם משתנה, אותם מסרים צריכים להיאמר בדגשים אחרים בדרכים מתאימות לכל
תקופה. ולראיה, דף זה – המביא את ההגדה שלי – בעזרת האינטרנט, שאיננו כלי
תקשורת הקיים עימנו מקדמת דנא.

עברית

שפת ההגדה,שפת אבותינו העברים, השפה שלנו, היא עברית. אם נקשיב למילה
עברית נגלה שהיא מכילה בתוכה את מסר ההעברה. עברית – שמה כמשמעה – נועדה
לעבור. הקשיבו למשפט הבא המכיל מילים נוספות מאותו שורש ותתפעלו איתי
מיופייה ועומקה של העברית:
עברים, מעבירים עברית, ברוח העבר, לעבר
ההווה, עבור העתיד.
עברית היא מפתח לתיבת האוצרות של התרבות העברית. מפתח לאוצר מן העבר,
שמעשיר את ההווה ומבטיח את העתיד. אי לכך, כאשר אנחנו מקנים את מיומנויות
השפה המיוחדת שלנו, כקריאה וכתיבה, אנחנו חייבים לזכור, שעברית היא אמנם
כלי מן המעלה הראשונה, אבל אסור בשום אופן שדרך רכישתה תסתור את התכנים
החינוכיים – האנושיים שהעברית מעבירה.

אמירות ילדים לכבוד חג פסח

האמירות המצוטטות בזה, נוגעות בפסח ונושאים הנקשרים אליו, כחופש, ניקיון,
אביב, אהבה.
הן מובאות בזה כדי להנות מתבונתם ותמימותם של קטנים ולעודד את ההקשבה של
גדולים אל קטנים.

“הא לחמא עניה – הא לחמניה”

כשנפתח את הדלת בפסח, מי ייכנס?  “הזבובים”

“אני מכירה שני בתים. בית השחי ובית המקדש” (אחיעד)

“כוס של חיים”

“כוס יים”

“אליהו ענבים”

בפסח מסיידים את הבית. ילדה קטנה ציירה על הקיר.
את צריכה לכעוס על עצמך שלכלכת את הקיר!!!
אבל איך אני יכולה לכעוס על עצמי, כשאני כל כך אוהבת אותי?…

חידה לילדים לחג פסח

שניים
שטו בתיבה,

ולי
יש שאלה:

מי שט
בתיבה הקטנה?

ומי שט
בתיבה הגדולה?

הקשר בין הגדה של פסח לשיר השירים שקוראים בפסח

הקשר בין הגדה לשיר השירים הוא כמו
הקשר בין למידה לאהבה!

חג הפסח מזכיר להורים, כמו גם למחנכים, שהם מצווים להגיד לבניהם,
לחניכיהם, כלומר: להעביר להם מסרים, כלומר: ללמד – לחנך. במקביל מוסיף החג
ואומר להם כיצד לעשות זאת, באהבה. על פי דרכו = דרך הילד, דרך המחנך ודרך
האל, המסמל עבורנו את הערכים. צרוף שיר השירים, למסורת חג הפסח, בא להראות
את מהות היחסים בין עם ישראל להורה הגדול בהורים, למורה כל המורים, למחנך
המחנכים – אלוהים.

לב החינוך העברי, כמשתמע מן המקורות, הוא החיבור הטבעי, בין למידה ואהבה,
שמתמזגים לדעת. בראשית, למידה היא יצר, יצר מולד, יצר קיום. בראשית למידה
היא חיים. ילד רך לומד באהבה, אוהב ללמוד. כעבור שנים מעטות, אותו ילד
יאמר: אני שונא ללמוד!
מה קרה? האם הילד השתנה? האם הלמידה השתנתה?
מדוע מתרחש המהפך העצוב הזה? איך נמנע אותו? במה נבדלות שתי הלמידות,
האהובה והשנואה?

הלמידה האהובה, היא טבעית. הילד מכתיב את הנושא, את העיתוי, את התהליך, את
הקצב.
הלמידה השנואה, היא מלאכותית, המבוגר מכתיב את הנושא, את העיתוי, את
התהליך, את הקצב.

זו מציאות עצובה, שיא הרגש האנושי, אהבה, כאילו לא קשור בכלל ללמידה.
למרות, שכל מי שקרוב אצל ילדים יכול להבחין בברור בכך, שהלב קובע יותר
מהראש: כיצד ילד יקשיב, יחשוב, ישתתף, ייצור, ילמד, יצליח. מן היום הראשון
צריכים הלומדים בכל גיל להרגיש, שהגן, הכיתה, בית הספר, האוניברסיטה, הם
עולם נפלא ומיוחד, בו תלמיד ומורה – שותפים ללמידה, בו מטרה ודרך – אחד
הם, בו

ואהבת לרעך כמוך (זה כלל גדול בתורה!) מוגשם בכל עת, בכל מקום, בכל גיל,
עם כל אדם.

חג אביב שמח!