ידיים אוהבות – או, למה לעסות תינוקות?
תינוקות בעבר הרחוק
עיסוי גופם של תינוקות אינו רעיון חדש, וצריך לקוות שההתענינות החוזרת בו לא תהיה לאופנה חולפת. אפשר למצוא עיסוי תנוקות בנוסחים שונים, בתרבויות רבות ואצלנו בעדות מזרח ומערב.
בעבר, היה סיכוי רב שבכל משפחה גדולה (חמולה), תמצא האישיות (סבתא בדרך כלל), שצברה ניסיון חיים עשיר ומבינה את חשיבות העיסוי לתנוקות רכים, והיא המנחילה אותו לדור הבא. סיכוייו של תינוק והוריו בזמננו, לזכות בליווי כזה, קטנים מאוד. המשפחה הצטמצמה, היחס לחכמת החיים של הדור הישן השתנה וחל נתק בשרשרת שהעבירה את מסורות מדור לדור. בתנאי הבר של הטבע, נולד תינוק אל חיק אימו ולמשך חודשים רבים היא עבורו הכל. האם מצויידת בכל הדרוש לסיפוק צרכיו הקיומיים, באופן מלא ומושלם. חשוב שנהיה מודעים לכך, שכל אי התאמה, בין צרכיו הבסיסים של התינוק לבין אופן סיפוקם, מעוררת בו חרדה לעצם קיומו. כשעומד להיוולד תינוק בחברתנו, מכינים לו מראש: מיטה, סדינים, שמיכות, בגדים, בקבוק, תנור, עגלה, מוצץ… ונדמה לנו שאי אפשר בכלל שיתפתח בלי כל אלה. פעם, כאמור, את כל אלה סיפקה האם בגופה בלבד.
תחליפי אמא בעולם המודרני
במקביל להתפתחות התרבות האנושית, השתחררה האישה בהדרגה מהחיבור המוחלט לבר-בטנה הרך, כשהומצאו, יוצרו והופצו, בזה אחר זה, תחליפים מגוונים לתפקידיה השונים: במקום השד – מוצץ ובקבוק. במקום החיק – מיטה ועגלה. במקום חום הגוף – בגד, שמיכה ותנור. התינוק, נאלץ להסכין עם תחליפים אלה ולהסתפק בתשובות פחות הולמות את צרכיו. ניתן בהחלט לומר, שככל שמשתפרים תנאי חייה של האם ונעשים קלים יותר – מורעים תנאי חייו של התינוק ונעשים קשים יותר. התחליפים למיניהם, תובעים מהתינוק, לוותר על סיפוק צרכיו באופן הטבעי, המושלם ולעמוד בתסכולים והחסכים הנגרמים לו בשל כך. לדוגמא: רוב בני התרבות סבורים, שאין מקום טבעי ומתאים לתינוק, ממיטת התינוק. האם מיטה תספק לתינוק אי פעם מה שגוף אם יכול לספק? רוב התנוקות והפעוטים אינם מסכינים עם המיטה, עד גיל מאוחר מאוד, ומתעוררים בהתמדה מדי לילה, לחפש את קרבת האם, את החום, הפעימה, התנועה. ככל שנוספים תחליפי – אם (והם נוספים מדי יום), מתרחק התינוק מאימו – מקור חייו הטבעי, ומתרחקת האם מהתינוק שנולד לה. ככל שמתרחק התינוק מאימו – גוברת חרדתו.
העיסוי כפיצוי
להלן אפרט כמה מן הצרכים הבסיסיים של תינוקות ואסביר את תרומתו של העיסוי לסיפוקם בעולם התרבות. אדגיש את העזרה שנותן העיסוי להורים ולתינוקות בעולם המוצף מוצרים מלאכותיים.
מגע:
בטרם לידה היה מגע תמידי של נוזל הרחם, על גוף התינוק. תנועות גופו ואבריו “עשו גלים”, אשר הלכו ושבו אל גופו וכך כל נקודה בגופו עוסתה על ידי אותו נוזל. אחדות המגע של נוזל הרחם הביאה תחושה של שלמות בגוף. לאחר הלידה חל שינוי משמעותי בכמות ובאיכות של המגע על גופו של התינוק. גוף האם וגוף התינוק עטופים בגדים ואין כמעט מגע ישיר ביניהם. הבגד מקיף אותו אך לא נע על גופו – לא יוצר תחושה שווה בכל נקודה. התינוק מתגעגע למגע נוזל הרחם, ולא מוצא לו כמעט תחליף בעולמו החדש. הבגד הנוגע בגופו, לעולם לא ינוע כאותו נוזל. כאשר מפשיטים תינוק, בפעמים הראשונות ומניחים אותו ערום במיטה או על שולחן החלפה, הוא מבוהל מאוד ופורץ בבכי. אי מגע סביב גופו, משדר לו: “ננטשת”, “נעזבת לנפשך”, “זעק ! כדי שיבואו להצילך”. אפשר להניח שרב התינוקות, בעולם המודרני, הם חשוכי מגע, גם אם נושאים אותם הרבה על הידיים. הלבוש ושאר מוצרי הציוויליזציה מונעים מגע ישיר, של גוף בגוף.
מהו יחס המבוגרים בעולם המודרני למגע? רב המבוגרים בחברתנו מתקשים לקבל, לתת מגע ולאהוב מגע. אי יכולת להפיק הנאה מלאה ממגע, משפיעה מאוד על חיי האדם הבוגר, בעיקר בתחומי המשפחה. מה תרומתו של העיסוי? אם או אב המעסים את תינוקם, מלמדים אותו לחוש, לקבל, לתת, לאהוב מגע. במהלך העיסוי הם מלמדים את עצמם לחוש מגע, להעניק מגע מאוזן ושלו, לאהוב במגע.
תנועה:
המשוב שנתן נוזל הרחם לכל תנועה שעשה העובר, גירה אותו להמשיך ולנוע, העובר הונע ברחם ע”י תנועות האם, אך גם יזם תנועה, כיון שקיבל משוב ברור, מעודד לתנועותיו. עם הלידה, הוטל התינוק למצב חדש לחלוטין. תחושת התנועה המתמדת של גוף האם נפסקה. (רב הזמן הוא נמצא במיטה שאינה נעה בכלל). אין עוד משוב ברור ומעורר לתנועותיו. מצב אי תנועה, כמו המצב של אי מגע (בהיתו ערום), מתפרש כאיום על חייו. אין תנועה, משמע “אין אם”, אין אם משמע, “סכנת קיום מרחפת עלי”, וסכנת קיום “מחייבת אותי להזעיק עזרה, בכל חוזק ריאותיי”, והוא צורח ! מנענע איבריו המתגעגעים לתנועה בכל כוחותיו, ללא כל ארגון ושליטה.
תנועות העיסוי, מכינות את אברי התינוק לתנועה עצמית – שאינה תלויה בתנועות האם.
אי – אלימות :
תינוקות אינם שולטים באופן מלא על תנועותיהם. מצב זה, גורם לנו, לא אחת, לפרש בטעות את גישושי המגע שלהם, כמעשי אלימות.
בדיקת השיער של התינוק הסמוך – היא בעיננו: מריטת שיער.
בדיקת עור גופו של התינוק הסמוך – היא צביטה.
בדיקת פה של התינוק הסמוך – היא נשיכה.
המשוב השלילי שמקבלים תינוקות, בעטיים של ניסיונותיהם המגושמים לגעת זה בזה, לבדוק זה את זה, ללמוד זה את זה, מעביר להם את המסר הבא: בחברה אליה נולדתם: מגע לא מקבל עידוד, סקרנות היא מטרד, למידה אינה רצויה. מניעת מגע חקרני מתינוקות שכיחה מאוד בחברתנו והיא גזירה שאינם יכולים לעמוד בה. עיסוי מעביר להם את המסר הבא: בחברה אליה נולדתם: מגע זוכה לעידוד, סקרנות היא חיובית ולמידה רצויה.
התמצאות :
ההתמצאות בסביבה, היא כורח קיומי עבור התינוק. אין צורך לדרבן אותו לכך, המבנה הגופני והרוחני שלו מושך אותו לפעול כדי לשכלל אותה. עלינו ללמוד איך לא לעכב ולשבש תהליך טבעי זה. העיסוי בא לענות על צרכיו החדשים של התינוק, במציאות הסביבתית שהשתנתה כל-כך עבורו. הבסיס להתמצאות בסביבה , היא התמצאות בגוף.ניתן להתייחס אל עיסוי התינוק, כאל שיעור יומי הניתן לו, לשם התמצאות בגופו. ידי המעסה, יוצאות לטיול יומי, במסלול קבוע, על גוף הילד. שדרים חושיים מגוונים מגיעים מכל איבר ואיבר, אל מוח התינוק. במשך שבועות וחודשים של עיסוי סדיר, צובר התינוק מידע אודות איברי גופו, מיקומם, צורתם, רגישויותיהם ומשפר כל הזמן את התמצאותו בגופו.
התחושה של ארגון פנימי בגופו, מעניקה לתינוק בטחון גובר, ומאפשרת לו לפעול ביתר שליטה ותעוזה בכל מרחב, אליו הוא מזדמן. התינוק נדרש להתייחס לאותו המרחב, מכיוונים שונים והתמצאותו, הולכת ומתחדדת. כל אחד משלבי ההתפתחות הפיזית של התינוק, התהפכות, זחילה, ישיבה, עמידה, הליכה, מחייב התמצאות ברמה גבוהה יותר, בגוף ובמרחב. העיסוי עשוי לקדם התפתחות גופנית ולשפר את ביצועיו של התינוק במרחב.
למידה:
ככל שמעמיקים בהבנת מנגנוני הלמידה של האדם, מסתבר שמקורם בגילים מוקדמים ביותר. החל מן היום הראשון לחייו, מפתח התינוק את מיומנויות הלמידה בהן ישתמש בהמשך חייו. העיסוי, הינו מערך שעורים למופת, שעורים להקניית הרגלי למידה טובים, שעורים המלמדים איך ללמוד באופן נכון ועצמאי. כדי לבדוק אם העיסוי הוא אכן אותה למידה , נבדוק מה הם מרכיביה החשובים של הלמידה הטובה.
-
- בחירת הנושא הנכון: מורה הרוצה שילדיו יבצעו תהליך לימודי מוצלח, בורר עבורם נושא שירתקם במיוחד. העיסוי מנצל את מרכזיות נושא הגוף על תחושותיו ואבריו, באותה עת והופכו לנושא למידה עיקרי.
- התחשבות ביכולת הזכירה: מורה מכיר את כושר וטווח הזכירה של תלמידיו ומתכנן את החזרות בהתאם. החזרה היומית על העיסוי, בסדר פעולות קבוע, מותאמת באופן יוצא מן הכלל, לרמת הזכירה בגיל הינקות. דהיינו, מערך פעולה קבוע במרחב, בחברה ובזמן – מסייע רבות לחיזוק הזכירה ולהתפתחותה.
- התחשבות בכושר ההתמקדות: הכרת כושר הריכוז האישי והקבוצתי של בני הכתה, הוא תנאי נוסף להצלחת המורה ללמדם. העיסוי נעשה תוך התחשבות ברמת הריכוז של התינוק ולכן מצליח לקדם אותה. מעבר רצוף, בקצב מתחשב, מתנועה לתנועה, מאיבר לאיבר, מתחושה לתחושה, מחדש בכל פעם את ריכוז התינוק ומאפשר לו להיות ממוקד מאוד בשיעור הנמשך 20 דקות לפחות.
- שיטתיות ועקביות: ברצף הזמן הבלתי פוסק, המציף את התינוק בגירויים שרובם מקריים ומזדמנים, בולט פרק הזמן היומי של העיסוי. לתינוק המעוסה מועברים גירויים רב גוניים, מסודרים מאוד, העוזרים לו לארגן את מנגנוני הקליטה, לסדר את מגרות המוח, את כלי הלמידה האישיים שלו.
תקשורת:
התקשורת בין חברתנו לבין הרך הנולד, משובשת מרגע ראשון. את צווחת הלידה אנחנו מפרשים כקריאה: “יצאתי חי” ! בעוד שהתינוק זועק בקריאתו: “אני הולך למות ! אוויר !!! “.
בתקופת הינקות הראשונה, נתיב התקשורת המרכזי בין אם לתינוקה, הוא דרך ההזנה. שם המבט, שם המגע, שם המבע הקולי הרגשי. עם התיצבות ההזנה, ניתן (ואף רצוי), להתחיל לטפח נתיב תקשורת חליפי, פחות חומרי. נשווה שלושה אופני תקשורת עוקבים, בין הורה לילד: המזון,העיסוי (המגע) והשיחה (המבע).
-
- מזון – העברת חומר מגוף אל גוף. הקשר הוא גופני חומרי. נתינה מצד ההורה, קבלה מצד התינוק.
- עיסוי – העברת סימנים במגע על הגוף, קשר גופני ורוחני כאחד. תקשורת טרום מילולית, באופן המשמעותי ביותר עבור התינוק באותה תקופה. תחילת הדדיות בתקשורת.
- שיחה – העברת סימנים צליליים ללא מגע פיזי, קשר רוחני בעיקר. דו-שיח בו כל אחד הוא גם נותן וגם מקבל.
העיסוי הוא שלב ביניים המוביל את ההורים וילדם לתקשורת בין אישית משתכללת. מצד אחד, מונע מהם להיאחז בנתיב תקשורת נמוך בעת שהתנוק מסוגל כבר להתקדם הלאה.
קשר רגשי – אהבה:
עיסוי גוף התינוק משך חודשים רבים, הוא מעין טקס הכרות ממושך שההורים והילד עורכים ביניהם. למרות שתנועות העיסוי אחידות, הן מקבלות משמעויות שונות בכל צמד, הורה- ילד, כל עיסוי הוא מפגש חד פעמי בין שתי אישויות, שאין עוד דוגמתן בעולם. העיסוי מציע דרך לטיפול בתחושות הניכור הראשוניים והטבעיים של ההורים וברגשות האשם הנלווים אליהם.
במהלך העיסוי מתרחשת היכרות זה את זה, הסתגלות זה לזה, התקרבות זה אל זה ובסופו של דבר, אהבה.
יצריות:
בל נתעלם מכך שקיימת יצריות רבה ביחסם של אם ואב ומבוגרים בכלל, לתינוקות. לעתים היא עצורה מדי ולעתים מתפרצת. העיסוי היומי מאפשר להם לבטא את יצריותם באופן מאוזן.
אמון בסיסי:
להורים תפקיד מרכזי בביסוס האמון בילד הרך, או בהחדרת חשד בסיסי לאישיותו. מקובל כיום להניח שהאמון הבסיסי או החשד הבסיסי ניטעים באישיות בשנה הראשונה של החיים. מכשולים רבים קיימים בשנה הראשונה בדרך לביסוס האמון. התינוק נדרש להתמודד במשך תקופה קצרה יחסית עם ניגודים רבים וקשים: ראשית בלידה: מהמצאות בנוזל – להמצאות באוויר. ממשקל גופו בנוזל – למשקל גופו באוויר. מנשימה עוברית – לנשימת ריאות. מתזונה עוברית – ליניקה. ממצב של תנועה רוב הזמן – למצב של אי תנועה רוב הזמן. חלק מהניגודים שהחלו בלידה, מלווים אותו גם במשך תקופת הינקות: מעברים מחושך לאור. מחום לקור. משקט לרעש. משובע לרעב. מכאב לרגיעה. מגוף עטוף לגוף חשוף. מחיתול יבש לחיתול רטוב. מחיק למיטה ועוד ועוד.
כיצד משפיעים הניגודים האלה על רגשות התינוק, על בניית אמון או חשד בסיסי ? ניתן להבהיר זאת בעזרת נוסחה פשוטה:
נעים לגוף + מוכר וסדיר = אמון בסיסי.
לא נעים לגוף + לא מוכר ולא סדיר = חשד בסיסי.
היחס בין שניהם יקבע את מידת האמון ומידת החשד שיקננו באישיות הנבנית. העיסוי – נעים לגוף, סדיר ומוכר, לכן תורם לחיזוק האמון הבסיסי. בשנה הראשונה, חשוב לא פחות, נבנה גם האמון הבסיסי של ההורה, בתפקידו החדש וביחסיו עם צאצאו.
מערך קבוע:
לפעולת העיסוי מערך קבוע במרחב, בחברה ובזמן.
מרחב – המרחב עליו מתקיים העיסוי, בדרך כלל על גוף המבוגר, על הרגליים.
חברה – האדם הקבוע המבצע את העיסוי.
זמן – אחת ליממה וגם סדר הפעולות הקבוע על רצף זמן העיסוי.
המערך הקבוע אינו מטרה בפני עצמה אלא דרך להשגת מטרות חשובות. המסגרת היציבה והקבועה היא תנאי להצלחת כל הדברים שמניתי קודם.
אחידות העיסוי:
יש אנשים המבינים את חשיבות המערך הקבוע, אך מתנגדים לבצע תנועות קבועות, לפי הוראתו של משהו, הם מעדיפים לקבוע את התנועות שיעשו על גוף ילדם בעצמם. אני מאמינה, שדגמי העיסוי מחלקי העולם השונים, לא במקרה דומים מאוד זה לזה. הם התגבשו משך דורות רבים וטומנים בחובם עוד טעמים רבים שלא ירדנו לעומקם, כמו ערך העיסוי למערכות הגוף השונות: מערכת הדם, הנשימה, הבלוטות, השרירים, העצבים, השלד ועוד. אני מתייחסת במלוא הכבוד והאמון לניסיון החיים וחכמת הדורות שהצטברה בהם ומציעה לקיימם בדיוק רב. מובן מאליו שמבוגר רגיש, יבחין בתגובות ילדו (הן יכולות להשתנות מיום ליום) ויתאים את עוצמת התנועות וקצבן. זוהי התקשורת החד-פעמית בין הורה לילדו, המתרחשת במסגרת של עיסוי תינוקות מסורתי אשר עבר ליטוש של דורות רבים.
מחברת המאמר: מיריק שניר – סופרת ילדים