איך לא נפריע לילדינו ללמוד לקרוא?
הלימודים לא מתחילים ב- 1 בספטמבר,
ולא בגלל הקורונה…
אלא מהסיבה הפשוטה שילדות וילדים לומדים כל הזמן!!! מרגע שנולדו ועוד קודם.
עם זאת רק מעטים קוראים לילד בשמו, מכנים את מה שהילדים עושים מבוקר עד ערב בשקיקה: למידה!
הלמידה הראשונית, הטרום-בית-ספרית הזאת, שלא אנחנו יזמנו, אין לה תחליף!
תרומתה לתהליכי הלמידה המוסדית בהמשך, עצומה וקריטית,
ומפתיעה במיוחד השפעתה העצומה בתהליך רכישת הקריאה!
כחברה, אנו נוטים להתייחס להתנהלות עתירת הפעולות של ילדים רכים בסביבתם, כהתנהגות ילדית טיפוסית ומשום כך, על פי רוב נסלחת. עם זאת יש להודות שלעיתים קרובות היא עבורנו מטרד, ומתוך גישה “אחראית” לעתידם אנו מחליטים שרצוי ומוטב לרסן אותם, אחרת איך יצליחו בעתיד לשבת בשקט בכתה ששם הרי מתרחשים הלימודים האמיתיים!!!
גם כאשר אנחנו מתייחסים בהתחשבות וברגישות ללמידה הטבעית של קטנטנים היא נקראת בפינו בכינויים מקטינים כמו: חיקוי, בדיקה, התנסות.
איינשטיין אמר: “הידע הוא ההתנסות, כל השאר הוא רק מידע (אינפורמציה)”.
אליבא ד’איינשטיין הצלחת הילדים במוסדות הלימוד, תלויה במידה רבה בערכן של ההתנסויות שנציע ונאפשר להם, וביחס שלנו לתהליכי הלמידה החיוניים שהם יוזמים ומתרחשים ללא הרף במחיצתנו? ההשלכות לכך רבות ומשנות חיים בכל תחום.
אתמקד בהשפעות על תהליך רכישת השפה ובעיקר על תהליך רכישת מיומנות הקריאה.
המסרים היחידים שחודרים לרחם שלנו מהעולם החוץ-רחמי, הם הקולות.
נשמע, אם כן, שחוש השמע הוא המשמעותי ביותר בתקופת טרום הלידה, והוא זה שעובד שעות נוספות כדי להכין את העובר והעוברית לעולם שמחכה להם בחוץ.
מה שומעים עוברים המקופלים ברחם נשית? בעיקר מילים!
הם מאזינים בתשומת לב רבה לאם מדברת עם בני משפחה, עם עמיתים לעבודה, עם חברות, בשיחות טלפון, הם שומעים איתה כל מה שנאמר בכלי התקשורת שהיא פותחת, הם מקשיבים לשירים שהיא שומעת או שרה… כל מה שמניתי – מורכב ממילים!
לכן, כבר ברחם עוברים יודעים שהעולם מלא “מילים, מילים, מילים”. מעצם העובדה שאנחנו מפיקים ושומעים מילים חלק גדול מן היממה, הקטנטנים המקשיבים מסיקים שידיעת המילים-השפה היא עניין קיומי. והם כמובן צודקים!
לאחר הלידה, הם ממשיכים להקשיב לנו בכל רגע של ערות, הקולות כעת פחות עמומים והם מגייסים גם את העיניים המתבוננות בנו כדי ללמוד אותן איך אנחנו מפיקים אותן. תוך שבועות ספורים גם הפה הרך מצטרף לשיח המילולי, והם מתחילים למלמל!!!
ופלאי פלאים, תוך שנה-שנתיים-שלוש, ללא כתה, ללא מורות מדופלמות, ללא שיטות הוראה, ללא תעודות, ללא משרד החינוך, כל ילדה וכל ילד מלמדים את עצמם להבין שפה ולדבר שפה שלמה על בוריה!!! (לעיתים יותר מאחת). מה זה אם לא למידה!!!
זו למידה במיטבה, זו למידה בדרך הכי מתאימה להם, ובעיתוי המיטבי. זו הגשמה נפלאה של היכולות שהטבע טבע בנו כדי שנצליח במשימה הדחופה והקיומית הזאת.
כך לגבי רכישת השפה המדוברת, ומה לגבי רכישת השפה הכתובה? עד כמה היא נראית דחופה בעיניהם?
נהוג לסבור, שתהליך רכישת הקריאה מתחיל ביוזמתנו בכתה א’ או בהכנות לכתה א’ בגן. האומנם???
האם תהליך רכישת הקריאה מתחיל בעיתוי שאנחנו קובעים?
לא, הוא מתחיל בזמן שהילדים קובעים מבלי להיוועץ איתנו (תודה לאל) ומבלי שיש להם מושג על התוכניות שלנו בנידון.
תהליך רכישת הקריאה מתחיל מינקות! ולמעשה מרגע שילדים רואים ושומעים מבוגרים קוראים בספרים.
(ברור מכך שאם הם יראו בעיקר מבוגרים קוראים בניידים, הם יימשכו בעיקר לטלפונים הניידים שלנו – כי זה יראה בעיניהם המעשה הכי נבון ודחוף מבחינה קיומית).
ילדים מפעילים את יכולות הלמידה האדירות שלהם – למען ההישרדות, לטובת החיים. על כן הם לומדים מאיתנו, כל דבר שאנו עושים, כשהמטרה הקיומית שלהם היא להצליח לתפקד כמונו.
בת חצי שנה היושבת, מעלעלת בספר וממלמלת, החלה מזמן את תהליך רכישת הקריאה!
כעת אנחנו רואים אותה מיישמת את כל מה שלמדה על קריאה עד כה.
אילו שאלנו אותה כעת “מה את עושה?” ואילו יכלה להשיב לנו, ברור לחלוטין שהייתה משיבה בגאווה: “אני קוראת”.
ואכן, היא בטוחה בשלב זה, שרכשה את מיומנות הקריאה. שהרי היא עושה בדיוק מה שאנחנו עושים: יושבת, מעלעלת ומשמעה קולות…
ככל שהיא גדלה, והטקסטים בספרים מתארכים, היא מגלה בהדרגה שקריאה זו מיומנות מורכבת יותר משחשבה בתחילה, ותחושת הביטחון שקיננה בה ביחס לפיענוח סוד הקריאה, הולכת ונסדקת.
מתוך התסכול ההולך וגובר בה, לצד ההבנה הגדלה והמתחדדת שקריאה זו אכן מיומנות קיומית, היא שואלת את עצמה שוב ושוב ושוב: מה לא הבנתי ביחס לקריאה??? למה אני לא מצליחה לקרוא???
קחו בחשבון שבמקביל היא מצליחה ללמד את עצמה להבין שפה ולדבר אותה – מיומנות קשה ומורכבת ביותר. אז למה באמת היא לא מצליחה באותה מידה בעניין הקריאה, חרף כל מאמציה מינקות…
כיוון שתפישת העולם הילדית-ההשרדותית שלה נושפת בעורפה ואומרת לה שוב ושוב, שאינה יכולה להרשות לעצמה לוותר בעניין הקריאה, היא ממש לא מוותרת… היא בודקת, היא שואלת… היא מהרהרת… עד שיום אחד היא עולה על תגלית מפתיעה! היא מגלה עובדה שמעוררת בה תקווה חדשה.
מה היא מגלה? דבר פשוט, אשר לנו נראה מובן מאליו.
היא מגלה שמה שאנחנו קוראים לה, זה לא האיורים, אלא הסימנים השחורים שלצידם…
בהתרגשות רבה היא מעבירה את עיניה ואת תשומת ליבה לחלק הכתוב, אך שם יש כבר המון מילים ואותיות והסיכוי שלה לפענח אותם לא רב.
היא כמובן לא יכולה להתיר לעצמה להתייאש, זה הישרדותי, זוכרים?
פקחית וחדורה שאיפה להצליח, היא מגיעה די מהר למסקנה שבספרי הינקות שלה סיכוייה לפענח קריאה גדולים, יותר כי שם יש רק מילה או משפט בכל דף. ולא פחות חשוב, שם האיור והטקסט הם אחד לאחד, ויש יתרון נוסף, את מה שכתוב שם היא כבר יודעת בעל פה.
נכון, בהתחלה היא מדמה קריאה, ואנחנו אומרים או מהרהרים: “היא לא באמת קוראת, היא עושה את עצמה…”, היא פשוט יודעת את הטקסט בע”פ ומתי להעביר דף בזכות האיורים. (האם לא כך ילדים לומדים לשחות בזכות המצופים? ולרכוב על אופניים בזכות גלגלי העזר?)
נודה על האמת, בשלב הזה, נראה לנו שילדתנו בנסיגה, או סתם התבלבלה. אך האמת היא הפוכה. היא נמצא בשלב חדש, בשלב גבוה יותר של הטיפוס בסולם האורייני. היא מרכזת כעת את תשומת ליבה במילים הכתובות, ובעזרת שאר מרכיבי הספר: איורים, ריתמוס, חרוזים, היא מפצחת שלב אחר שלב את הקוד, ומגלה את סודות הקריאה.
התלהבותה עצומה!!! ההעדפה שלה לספרים אלו הולכת וגוברת ככל שהיא חווה יותר הצלחה.
אך למרבה התסכול שלה, הבעיה הקשה ביותר בה היא נתקלת בה בשלב זה, היא המבוגרים שסביבה, אנחנו.
הכיצד? זאת מפני ש”הנסיגה” שלה לספרי הינקות מפתיעה אותנו וככל שהיא מתמשכת אי ההבנה שלנו והדאגה גוברות.
וכך, בשלב מסוים נרגיש שאנחנו חייבים, לטובתה, להעמיד אותה על טעותה ונגיד: “מתוקה שלנו, זה ספר לקטנים/לתינוקות ואת כבר גדולה!!!”
מניסיוני הרב והמר, יש ילדות וילדים שבשלב הזה מרימים ידיים… (כמה עצוב וחבל…)
כי הם לא יכולים-מצליחים להחליט מה חשוב להם יותר, להצליח לקרוא או להיחשב בעינינו גדולים, שהרי בדיוק כדי להיחשב גדולים הם מתאמצים לקרוא… והכי מייאשת אותם, אי ההבנה שלנו.
את שק התסכולים הענק הזה הם מביאים איתם לכתה א’. אנחנו לא יודעים על כך, אך הוא מכביד ומשפיע מאוד, ואף קובע במידה רבה מה יחוו ביחס לקריאה. הוסיפו לכך את העובדה, שמורה אחת צריכה ללמד ילדים שונים לקרוא, בשיטה אחת, בזמן נתון… כשהילדים משווים עצמם זה לזה, וכולם: ההורים, בית הספר, משרד החינוך לחוצים ולוחצים להצליח, והרי לכם מתכון לבעיות, שאכן לא מאחרות להגיע.
מה אני מנסה לומר?
רכישת הקריאה מתחילה מינקות, זו לא החלטה שלנו – וכפי שלא נעצור את הילדים שלנו בתהליכי למידה אחרים, כמו הליכה ודיבור, לא נכון לעצור אותם בתהליך הזה.
רכישת הקריאה מתרחשת במקביל לתהליך רכישת ההבנה של השפה והדיבור, שנים רבות לפני כתה א’. – ועלינו לשאול את עצמנו מה קורה לקורא הרך, מרגע שסימן את הקריאה כמטרה קיומית ועד שהוא מגיע לכתה א? זו שאלת השאלות. האם הוא חווה הצלחות? או בעיקר צובר תסכולים?
ומה עלינו וביכולתנו לעשות? לפני הכול, להיות מודעים לכך, ולהיות שם בשבילם.
בשום אופן לא ללמד אותם לקרוא בדרכנו, או עם ספרי הדרכה!!! זה אפשרי, אבל נזקו רב מהישגו.
כן לאפשר להם לבחור מה לקרוא בכל שלב, ולצד הספרים מרובי המלל שהם מקשיבים להם בשקיקה, להמשיך לקרוא איתם ברצון גם בספרים מעוטי מלל, ובעיקר בשלב בו הם מבקשים שוב ושוב לחזור אליהם.
נכיר בכך, שהספרים מעוטי המלל אינם מיועדים לגיל הרך בלבד, אלה הם ספרים-סולמות, המאפשרים לילדים לטפס בקצב שלהם, שלב אחר שלב בסולם האורייני (השפתי).
ספרים אלה נכתבו בגישה שפתית המתחשבת בהתעניינות הטבעית של ילדים מינקות במיומנות הקריאה. ספרים אלה נועדו ללוות אותם עד להשלמת תהליך רכישת הקריאה שמתרחשת לרוב בכתות הראשונות. מורות וילדים עושים שימוש מרגש ונפלא בספרים האלה, בכתות הראשונות של בית הספר היסודי.
הספרים הללו מחוללים ניסים גם עם ילדים בחינוך המיוחד, והם מרגשים במיוחד ילדים על הרצף האוטיסטי.
ספרים-סולמות אלה מעולים גם לרכישת עברית כשפה שנייה או לשימור העברית בקרב ילדי ישראלים בחו”ל.
לשמחתי, בזכות הפלאים שהם מחוללים עם הילדים, הורים, סבים וסבתות ומורות מגלים יותר ויותר את ערכם.
ולסיום, אתייחס לשאלה שבוודאי עולה בכם כעת, והיא:
כולנו יודעים שבסופו של דבר רובם ככולם יסיימו את כתה א’-ב’ קוראים. אז למה כל מה שקורה קודם בעניין הקריאה בכלל משנה?
כדי להשיב כראוי, אצטרך לכתוב עוד מאמר… אך בקצרה משיבה את מה שאני מאמינה בו בכל לבי.
גם בעניין הקריאה, התהליך חשוב מן התוצאה.
ילדים שחווים תהליך חקירה וגילוי מספק ומחזק בתחום הקריאה מינקותם, תהליך שגורם להם להעריך את עצמם ולאהוב את עצמם בסביבה שפתית, וביחסי הגומלין שלהם עם ספרים ואנשים, יגדלו להיות לא רק יודעי קריאה, אלא גם אוהבי קריאה, אוהבי ספר, אוהבי עצמם, אוהבי אדם.