יומנה הכנה של רוכשת קריאה מינקות ועד כתה א’
מבוא קצרצר
שלא מדעת אנחנו עלולים לפגוע בתהליך הזה
אילו יכולנו לשאול בן חצי שנה, שאך למד לשבת, ומחזיק ספר על ברכיו, מעלעל בו וממלמל, “מה אתה עושה?” הוא כנראה היה משיב: “אני קורא!”
האם שאלנו את עצמנו מה קורה לו מרגע שהכריז על עצמו “קורא” ועד לזמן בו אנחנו קבענו שמתאים ללמד אותו לקרוא?
אילו חוויות הוא צובר עד אז ביחס לקריאה?
איזה דימוי עצמי הוא מפתח לגבי יכולותיו בתחום זה?
רובנו מתייחסים לעלעול והמלמול של תינוקות ופעוטות עם ספר ביד, כאל פעולת חיקוי חביבה בלבד.
זו החמצה גדולה עם השלכות משמעותיות על היחיד ועל החברה.
הינוקא המעלעל והממלמל, אינו רק מחקה אותנו, כקוף או כתוכי, הוא כבר נמצא עמוק בתהליך רכישת הקריאה! כן, קראתם נכון.
מה גורם לו או לה, לצאת כל כך מוקדם לדרך?
זהו הדחף הקיומי המניע קטנטנים ללמוד כל דבר. ללמוד כדי לשרוד!
לשרוד? מצידנו זאת נראית קביעה מוגזמת לחלוטין. ברור לנו ששרידותם בשום מובן לא תלויה בכך אם יצאו מינקות למסע של רכישת מיומנות הקריאה, או לא. אך ברור שאין לנו דרך לשכנע אותם… או לספר להם על כתה א המצפה להם בעתיד. טוב שכך, כי יתכן מאוד שהם יודעים משהו שאנחנו עדיין לא השכלנו להבין…
דחף ההישרדות הוא אשר גורם לקטנטנים ללמוד; לנשום, לאכול, לזחול, ללכת, לטפס, לרוץ ועוד… וגם; להבין שפה!!! ולדבר!!!
האם נתתם דעתכם על כך שאת כל אלה הם למעשה מלמדים את עצמם!!! לנגד עינינו ואוזנינו המשתאות.
אי אפשר להגזים בהתפעלות מיכולותיהם של ילדים וילדות רכים בשנים לרכוש מיומנויות מורכבות כל כך.
ומדהים עוד יותר להיווכח, שהם אלה שהחליטו שאלה הן מיומנויות חיוניות, והשקיעו אין סוף מאמצים כדי לרכוש אותן.
אי אפשר להגזים בהתפעלות מן הפלא של רכישת השפה הספונטאנית, מבלי שאנחנו לא עושים לילדים שיעורים בהבנת השפה וגם לא שיעורים בדיבור.
ידוע לנו שהגיל הרך הוא תקופה קריטית בכל הנוגע להבנת השפה ולרכישת יכולת הדיבור.
אנחנו הרבה פחות מודעים לתהליך הספונטאני שמתרחש במקביל, ביוזמת הילדים, לרכישת מיומנות הקריאה.
אם זה נשמע לכם מופרך, אנא המשיכו לקרוא.
מקובל בתרבות שלנו, שקריאה היא מיומנות הנרכשת באופן מקצועי ומסודר, בגילאי 5-9. אולי בגלל זה איננו מתייחסים ברצינות הראויה ללמידה הטבעית של קריאה המתרחשת לנגד עינינו החל מגיל הינקות.
האם היה עולה בדעתנו להציע לילדה או ילד שעושים את צעדיהם הראשונים, בהליכה, או בדיבור, לדחות את הלימוד המורכב והמאתגר הזה לגיל מאוחר יותר, כדי שאז נגייס אנשי מקצוע, שילמדו אותם ללכת ולדבר…?
כמה טוב שאיננו עושים כך, ומזל שהם לא מתחשבים ביכולותינו המוגבלות, להעריך את יכולותיהם הבלתי נגמרות, לרכוש מיומנויות מורכבות ומאתגרות כל כך, בגיל הרך.
אני מבקשת להפנות את תשומת לבנו לכך, שגם בעניין רכישת הקריאה הקטנטנים לא שואלים אותנו, אם ומתי להתחיל ללמוד. אלא, שלרוע מזלם ולרוע מזלנו, אנחנו מתקשים בעניין הקריאה “לקרוא” אותם…
לכן, אנסה לשמש להם פה.
לשם כך, ברשותכן-ברשותכם אעבור לגוף ראשון נקבה, ואתאר את חוויית רכישת הקריאה הטבעית מנקודת ראותה של ילדה אחת, מלידה ועד הכניסה לכתה א’.
יומן הקריאה שלי
אני מתרגשת ממש מכך שאתם עומדים לקרוא את יומן הקריאה שלי.
בכל לבי מאמינה שאני מייצגת בו מה שעובר על חבריי וחברותיי ומקווה מאוד שאוכל לסייע להם בכך, לבטא את עצמם.
כדי להקל עליכם, אני כותבת בשפתכם, ומחלקת את מהלך הזמן מינקות עד כתה א’.
שלב ראשון – מרגע שנולדתי, אני מביטה על כל סביבותיי כדי לדעת מה עלי ללמוד. בין השאר אני מגלה שאתם המבוגרים לא רק הולכים ומדברים, אתם גם קוראים בספרים. אני מסיקה מכך (בבינת הלב – לא במילים) שידיעת ספרים היא חיונית בעולם אליו הגעתי. אם כך, עלי למהר ולרכוש גם מיומנות חשובה זאת: קריאה.
שלב שני – אני מתבוננת בכם שוב ושוב כשאתם קוראים או מקריאים ספר, כדי לגלות מה צריך לעשות כדי להצליח לקרוא בספרים. דעו לכם שאני ממש אוהבת ספרים, במיוחד את אלה המספרים עלי, המספרים אותי! מתוך ההתבוננות שלי וההקשבה, זה מה שלמדתי עד כה:
צריך להסתכל על הספר, את זה אני כבר יכולה לעשות, וגם עושה, עם העיניים שלי אני יכולה להגיע רחוק מאוד. כאשר הספר מספיק קרוב אלי, אני נעזרת בשאר החושים שלי כדי ללמוד אותו. אני ממששת אותו ביד, וגם בשפתיים והלשון, אתם לא מתלהבים מזה, לשון המעטה… (ולעיתים מרחיקים אותו ממני) תבינו, אני חייבת. אל תדאגו, בקרוב אגיע למסקנה שיש דברים טעימים יותר, אך לא אוותר על ספרים, כי מרגישה שיש בהם מזון מסוג אחר, אשר הוא לא פחות חשוב ומשמעותי עבורי.
עם אוזניי אני בוחנת גם את הצלילים שהספר משמיע, כשמדפדפים בו, כשמקמטים את דפיו וגם כשקורעים… (ושוב: אנא, אל תכעסו עלי, ועל חבריי בבקשה, אנחנו חייבים להכיר את החומרים מהם כל דבר עשוי. ככה ילדות וילדים בגילנו לומדים את הסביבה שלהם).
אולי יעזור לכם, וישכנע אתכם לקבל את דרך הלמידה שלי, אם תפנימו את האמרה הבאה: “אם לא קורעים – גם לא קוראים”.
הקשיבו: יש לי הצעה, שעשויה לעזור לכם וכתוצאה מכך גם לנו. כדי לאפשר לנו התנסויות חופשיות עם החומרים שמהם עשויים ספרים, תנו לנו להתנסות חוברות וספרים ישנים שממילא הולכים לגריסה. מבטיחה לכם שלאחר שנספק את סקרנותנו איתם, נצליח ביתר קלות לעמוד בדרישתכם: “לא לקרוע” את הספרים שאנחנו כל כך אוהבים לשמוע ולקרוא, שוב ושוב.
מתוך ההתבוננויות שלי נוכחתי גם שכדי לקרוא בספר, אתם יושבים ומחזיקים אותו בשתי הידיים, ומדי פעם מעבירים דף, מעלעלים. אני עדיין לא יודעת לשבת, אבל בקרוב אדע, ואז יהיה לי קל יותר לעלעל, למעשה אני מתאמנת על כך יום יום.
דעו לכם שאני גם מקשיבה רוב קשב לקולות שאתם משמיעים בזמן שאתם מקריאים לי. אם תעצרו רגע את שטף הקריאה, אולי תשמעו אותי ממלמלת, כלומר: קוראת!
שלב שלישי – אחרי מאמץ והשקעה רבה, הצלחתי ללמד את עצמי לשבת. כעת אני מלמדת את עצמי להחזיק בספרים כמוכם, לעלעל ולקרוא בהם ממש כפי שאתם קוראים. אתם שומעים את הקריאה שלי?
שלב רביעי – אתם מתרשמים מסקרנותי הספרותית ורוכשים עבורי מה שאתם קוראים: “ספר ראשון”. הוא יפה מאוד, אני נמשכת אליו ומודה שהוא משנה לחלוטין את ההבנה שלי, מה היא קריאה. בשלב הקודם הנחתי בטעות שאם אני מעלעלת וממלמלת אני כבר יודעת לקרוא כמוכם. כעת אני מבינה שמיומנות הקריאה היא קצת יותר מורכבת, ומלמדת את עצמי לקרוא בעזרת האיורים הנהדרים שמייצגים דברים שונים ומוכרים לי מעולמי.
כשאתם מראים לי בספר כדור, אני כבר יודעת לחבר את הכדור שאני רואה בספר לכל הכדורים שפגשתי עד עתה, מכל הצבעים והגדלים והחומרים. אני מצליחה כבר לומר: “דור”. כשאתם מראים לי ציפור, אני אומרת: “פור”. שימו לב שאני לא אומרת: “דור” לציפור. משמע, אני כבר ממש קוראת!
באותו זמן, אתם חושבים בליבכם: מתוקה, נבונה, היא כבר מזהה דברים מסביבה, ומכלילה, וחקיינית די טובה…
שימו לב היטב, מה קורה לכם במקביל. באופן לגמרי לא מודע, אתם מזהים שאני מבינה מילים, כמו כדור וציפור, יותר טוב משאני מסוגלת להגיד אותם. כלומר: שאני מבינה את המילה כדור באופן מושלם, אבל עדיין לא מסוגלת להגיד אותה באופן מושלם. ומה שיוצא לי מהפה זה רק: “דור”. (או משהו דומה…)
ומכאן העניין מתחיל להתדרדר, מבחינתי. לא יהיה פשוט כל כך להסביר לכם את זה, אך אני אשתדל ככל יכולתי וגם אתם בבקשה עשו השתדלות. זה ממש חשוב לי, לנו.
דעו רק שאינני מטיחה בכם האשמות, אלא מנסה להעלות למודעותכם את ההחלטות שקיבלתם ללא כל מודעות, והן משפיעות עלי, עלינו, ולאו דווקא לטובה.
אני ממשיכה: לאחר שנוכחתם בהבדל הדי גדול בין הבנת השפה שלי, לבין יכולתי להתבטא בשפה, (זוכרים? כדור – “דור”), קיבלתם החלטה, שהיא למעשה החלטה אנושית-תרבותית גורפת, ועדיין היא החלטה לא מודעת!!! להתקדם בהקראת ספרים בהתאם לרמת הבנת המילים שלנו, המתפתחת מהר, ולא בהתאם לרמת היכולת שלנו לומר את אותן מילים, המתפתחת הרבה יותר לאט.
כל זה “הוחלט” כמובן, גם מבלי לקחת בחשבון את המסע לרכישת הקריאה אליו יצאנו מינקות! ומבלי להתייחס למה שכבר הישגנו, כקריאה!
בכל שעת סיפור, אתם מביאים לי ספרים עם יותר ויותר מילים, ספרים שאני פחות ופחות מצליחה לקרוא בעצמי… לא אומר לכם שאני לא אוהבת אותם, הם מקסימים, אני מזדהה עם גיבוריהם, בדרך כלל, אבל כן אגיד, ורוצה שתדעו, שזה גם עושה אותי מודאגת ומתוסכלת מאוד בעניין הקריאה שלי. אסביר לכם למה.
כשאתם מקריאים לי: “בוא אלי פרפר נח – “ ואני משלימה בהתלהבות: “מד”, זה באמת נחמד, אבל בו זמנית אני גם מטרדת מכך שאיני מתקדמת בקריאה ואפילו ההיפך… אתם זוכרים את הספר עם הכדור והציפור? שם הרגשתי שהצלחתי לקרוא מאה אחוז של הטקסט! בספר הנוכחי, אני מצליחה לקרוא רק את הקצוות של המשפטים.
ועוד דבר מדאיג אותי, אפילו יותר: בספר הקודם, הייתי בטוחה, שאני כבר יודעת לקרוא. ועכשיו אני מבינה שאני לא יודעת לקרוא… וזה ממש מטריד אותי. כי במקביל אני מלמדת את עצמי לדבר, שזה לא פחות מסובך וכן מצליחה ומתקדמת כל הזמן! אז מה קורה לי בעניין הקריאה? אני שואלת את עצמי…
שלב חמישי – אתם כנראה בכלל לא מודעים לכל הדאגות שלי. לכן אתם ממשיכים להקריא לי רק בספרים עם סיפורים ההולכים ומתארכים. מודה שאני ממש אוהבת להקשיב לקריאה שלכם ולסיפורים היפים, אבל דעו לכם, שככל שהטקסט מתארך, ואני פחות מצליחה להשתתף בקריאה, אני מרגישה יותר מתוסכלת.
בשלב הזה, אני כבר לא ילדה כל כך קטנה, וכעת אני מבינה עוד יותר כמה חשוב לדעת לקרוא. לכן מעסיקה ומטרידה אותי יותר ויותר השאלה: מהו סוד הקריאה? ולמה אני לא מצליחה, למרות כל המאמצים שלי, לגלות אותו?
שלב שישי – הי! הקשיבו!! עליתי על הסוד שלכם!!! איך לא קלטתי את זה קודם?! רק עכשיו הסתבר לי, שמה שאתם קוראים לי כל הזמן, זה לא הציורים שעליהם אני הסתכלתי, אלא הסימנים השחורים שעל ידם, שאליהם לא התייחסתי בכלל. סוף סוף אני מבינה למה לא הצלחתי לקרוא, פשוט לא הסתכלתי לכיוון הנכון! מעכשיו אני אתרכז בהם ובטוחה שתוך זמן קצר אצליח לקרוא, כמוכם.
שלב שביעי – אוי, זה קשה מדי, יש המון סימנים שחורים על הדף, הם לא דומים לשום דבר שאני מכירה… אין לי שום סיכוי להצליח. אני נורא מתוסכלת ומאוכזבת מעצמי. קרובה לייאוש…
שלב שמיני – עליתי על רעיון אדיר! ממש סטרט-אפ! כמה שאני חכמה!!! מצאתי במדף הספרים, את הספרים שהקראתם לי פעם, כשהייתי קטנה. בספרים האלה יש הרבה פחות סימנים שחורים והרבה יותר איורים, אני מניחה שבהם יהיה לי יותר קל להצליח לקרוא… הפעם אביט טוב טוב על הסימנים השחורים, ובעזרת האיורים והחרוזים והחזרות, ובזכות זה שאני יודעת אותם כבר בעל-פה, יש לי הרגשה שאצליח לקרוא. אני ממש מתלהבת מכך.
גם אתם? אני לא בטוחה…
בכל הזדמנות שאתם פנויים, אני מבקשת מכם לספר לי דווקא בספרים האלה, ולפי הפרצוף שלכם, אתם לא ממש מתלהבים מכך, נראה לי שאתם אפילו מודאגים. אולי אתם חושבים אפילו שאני התבלבלתי… ואיך אסביר לכם מדוע פתאום מעדיפה שוב את הספרים האלה. אכן לא הצלחתי להסביר, ואתם מרוב דאגה כנה ורצון להחזיר אותי למסלול אמרתם לי: “אלה ספרים של קטנים ואת כבר גדולה”. מישהו אפילו אמר לי: “אלה ספרים של תינוקות…”
שלב תשיעי – כעת התייאשתי סופית!!! אני בשום אופן לא רוצה להיחשב קטנה או תינוקת, זה לא ברור לכם? הרי אני רוצה להצליח לקרוא כדי להיות כמו הגדולים! אתם כנראה כבר לא תבינו אותי… זהו, אני מפסיקה לנסות. ייאוש. אולי בכלל מוטב שאתרחק מספרים… הם כל כך מייאשים ומתסכלים אותי. לא, קשה לי לוותר עליהם, אבל דעו לכם שהכישלון הזה בעניין הקריאה, מכביד לי מאוד על הלב, ומדאיג, כי כבר מדברים איתי על כתה א’, שם אומרים לי, אלמד לקרוא, ואני לגמרי לא בטוחה שהפעם כן אצליח…
שלב עשירי – מחר אני עולה לכתה א’. אני מתרגשת מאוד מאוד. התיק שלי מוכן, ויש בו כל מה שהמורה ביקשה להביא. …אבל אגלה לכם סוד: הלב שלי ממש חרד בעניין הקריאה, כי אני כבר התייאשתי מעצמי אחרי שנכשלתי כל כך הרבה פעמים. אולי עדיף לי לא להתאמץ הפעם כל כך כדי לא לחוות עוד כישלון צורב…
סוף דברי הילדה.
ילדים רכים לא מצפים מאיתנו שנלמד אותם לקרוא, הם משוכנעים שיוכלו ללמד את עצמם לקרוא, ממש כפי שהם מלמדים את עצמם לדבר! והם צודקים.
מדוע ילדים מעדיפים ללמד את עצמם?
כי מה שילד מצליח ללמד את עצמו, מעצים אותו. מחזק בו את הערכת עצמו ובונה את אהבת עצמו בקרבו.
חוויית קריאה בספרים שמתקשרת אצל הילד עם אהבת עצמו, בונה בו אהבה לקריאה ולספרים.
רכישת מיומנות הקריאה אינה מטרה לעצמה בעיניו. ילד מתאמץ לקרוא ספרים, כי התכנים שבהם מעניינים אותו ומשקפים את דילמות חייו.
רכישת מיומנות הקריאה היא המטרה שהילד הרך סימן לעצמו, על כן עלינו לתמוך בו, ולהציע לו את הספרים, האווירה והגישה שתעזור לו להשיג אותה.
אילו ספרים מתאימים לילד שמתאמץ ללמד את עצמו לקרוא?
“ספרי איור-סיפור”, ספרים שהם סולמות אורייניים (סולמות שפתיים), ספרים שמינקות ועד רכישת קריאה ילדים ימצאו בהם עניין.
איך צריכה להיראות שעת סיפור כאשר ההורה-המחנך מודע לצורך הזה של הילד?
בחירת הספר תעשה יחד והקריאה תהיה משותפת ככל שהילד ירצה.
לא נדרוש מהילד לקרוא, לא נלמד אותו לקרוא, ולא נבחן את רמתו בקריאה, נכבד את דרכו ואת נטיותיו ורצונותיו באופן המירבי, את הקצב, את הדרך, את האופן שהוא בחר כדי לרכוש את מיומנות הקריאה.
לא חשוב שילדים יגיעו לכתה א’ קוראים.
כן חשוב שיגיעו לאחר שחוו אין ספור חוויות חיוביות, בונות ומעצימות ביחס לקריאה, ביחס לספרים, ביחס אלינו וביחס לעצמם.