גילוי לב – לא קל – לשבוע הספר
אינני יודעת למה התחלתי לכתוב סיפורים ושירים לילדים (ולחונכיהם).
אני כן יודעת – שלא עשיתי זאת על מנת להתפרנס!!!
המאזן הכספי של חמישים שנות כתיבה – בהן נמכרו מאות-אלפי ספרים (הערכה זהירה) הוא שלילי. ואם מוסיפים לחשבון את המיזם היקר: “בראשית ברא” – פרויקט משפחתי, ששום הוצאת ספרים לא העזה לקחת על עצמה, אז אני בחובות כבדים.
מן המאזן הנ”ל מתבקשת המסקנה: שהרבה יותר חשוב לי שספריי יגיעו אל קוראיהם – מאשר שישלמו לי עליהם…
ולא יהיה מוגזם גם לומר: שאני מוכנה לשלם – כדי שיקראו אותם…
ובניסוח אחר: שאני כותבת כדי לתת! ולא כדי לקבל.
אם מה שמניע אותי להשקיע שנים של עבודת יצירה מפרכת אינו הרצון להתפרנס, שמא זו השאיפה להתפרסם?
מאמינה בכל לבי – ויודעת, שלא היא.
הפרסום עבורי הוא רק כלי, כפי שהסיפור הינו כלי, להביע, את האני מאמין הבוער בי, הבא לביטוי בכל יצירותיי (כך גיליתי בדיעבד) וממוצה בפסוק האלמותי ממשלי: “חנוך לנער על-פי דרכו…”
לא זכור לי שבחרתי להיות סופרת, זה פשוט קרה, כאילו לא הייתה אפשרות אחרת.
לא, לא מתחרטת על שנהייתי סופרת, אך חייבת להודות שלצד הסיפוק העצום, יש תסכול רב הגובר עם השנים.
כדי להסביר זאת, הרשו לי לפרט את מסלול ההוצאה לאור.
חשוב לדעתי שאוהבי הספרים ידעו כיצד השוק הזה מתנהל.
כשכתב-יד של סופר/ת נבחר על ידי הוצאת ספרים, היא משקיעה משאבים רבים: בעריכה, באיורים, בעיצוב, בקדם-דפוס, בהדפסה ובכריכה.
אם רשת חנויות הספרים החליטה למכור את הספר בחנויותיה, (יש לה את השיקולים שלה – והם לאו דווקא ספרותיים) היא תובעת מהמוציא לאור הנחה של: 70%!!! (ואף יותר מכך בשביל מבצעים).
למוציא לאור אין ברירה אלא להיכנע, כי אין בשוק הספרות העברית תחליף לשתי הרשתות הגדולות.
באחוזים שנותרו מהעסקה הספרותית צריכים להתחלק: המוציא לאור (שהשקיע כמפורט למעלה), המפיץ לחנויות, היחצ”ן – שאמור לפרסם בתקשורת, ובסוף התור: הסופר/ת – שמקבל/ת לכל היותר שקלים בודדים.
ועכשיו צריך להתפלל שהספרים ימכרו מהר מספיק, כי אחרת, הרשת תחזיר את הספרים למחסן המוציא לאור, ושוב לא תבקש אותם. (אלה צפויים על-פי רוב בהמשך לגריסה – אחסון זה עניין יקר).
היחצנות היא לכן, צורך קיומי.
אך לידיעתכם, עבודת היחצן (מי שעושה את יחסי הציבור לספר) מאתגרת בימינו במיוחד.
נכחתי בכך ביתר שאת עם צאת ספרי האחרון: “ביצה לשבת”.
הובהר לי ללא כל מבוכה על-ידי היחצנית של הוצאת הספרים, שרק אם יש לי סיפור-חיים “מעניין-מסקרן” המכיל: אסונות, רכילות, משברים אישיים-משפחתיים וכד’, שעדיין לא סיפרתי, יש סיכוי להשיג ראיון לעיתון, רדיו, טלוויזיה, ואז בדרך אגב, יוזכר גם הספר שראה אור.
אפשר להניח, שהסכנה שכתבה כזו תגרום לסופר המרואיין נזק ציבורי, שווה לסיכוי שתקדם את ספרו.
זהו רק קצה קצהו של סיפור שוק הספרים.
על-כן רוב ספריי (כמאה) שראו אור אינם זמינים בחנויות.
ורוב היצירות שכתבתי – לא ראו אור, וכנראה גם לא יראו אור.
בלב שלם אני מעידה על יצירות אלה שהן לא פחות ראויות מאלו שאתם מכירים.
אז אם הגעתם ל”סטימצקי” או “צומת ספרים” או כל חנות ספרים אחרת (לא נותרו הרבה…) לחפש את אחד מספריי – וקיבלתם את התשובה: “אזל!” אנא אל תוותרו.
מוזמנים להגיע ישירות אלי! לאתר. זו אופציה קלה ונוחה לרכישה והוגנת יותר כלפיכם וכלפיי.
אני משתדלת להדפיסם מחדש, כשאוזלים.
ואפשר גם לבוא לביקור בביתי. אני אוהבת לארח. 0523252340
יכולים לתאם ולהגיע בקבוצה להרצאה בביתי, או להזמין אותי להרצאה בביתכם, לחוג חברים, להורי גנים, ולכל קבוצה אחרת שיש לה עניין בכך.
מצטערת ומתנצלת אם אני משביתה שמחות – מאחלת לכולנו, “עם הספר”, חג ספר שמח והוגן.