אוריינות

אוריינות כגישה שלמה לחיים

האוריינות מפליאה עשות, רק כאשר אנחנו מבינים שזוהי גישה שלמה לחיים.
אוריינות בעיני ההגשמה המעשית של הפסוק המבטא בתמציתיות את אידיאל
החינוך היהודי: “חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה.”
ככזאת, האוריינות מתקיימת מרחם ומינקות, הופכת לטבע שני לילד ולחונך, ויש בכוחה
להשפיע על פני החברה והעולם.

אוריינות לא עובדת כאשר משתמשים בה כשיטה להוראת קריאה וכתיבה בלבד.
כדי להגשים אוריינות עלינו להפנים את הרעיון שרכישת מיומנויות השפה:
הדיבור, ההקשבה, הקריאה והכתיבה, איננה מטרה לעצמה, אלא רק אמצעי להשיג
תכלית נשגבת ממנה.
הבנת הנקרא חשובה, אך גבוהה
ממנה, אהבת הנקרא, וגם זו אינה
תכלית לעצמה, אלא רק דרך רבת הוד להשיג אהבת האדם.
אהבת האדם תושג, רק אם נשכיל
להבין את הקשר בין למידה לאהבה.

למידה ואהבה

כל עולל מלמד את עצמו לדבר כדי לשרוד פיזית, נפשית ורוחנית. כל תהליך
למידה שהוא מצליח להשלים בעצמו, מעצים אותו. בונה בו הערכה העצמית,
שהיא התשתית והתנאי לאהבה העצמית, ואשר עליה נבנית היכולת לאהוב את הזולת.
כלל גדול בתורה הוא: “ואהבת לרעך כמוך.” ה- כמוך בא לומר: מי
שלא אוהב את עצמו לא יוכל לאהוב את זולתו.
עופר רצה ללכת לגן, אמרה לו רחל: “אני אלווה אותך.” שאל
עופר: “למה?” ענתה רחל: “כי אני אוהבת אותך” אמר עופר: “גם אני אוהב
אותי ורוצה ללכת בעצמי.”

כדי לטפל בשורשי האלימות הקשה בחברה שלנו, יש להבין את הקשר העמוק בין
למידה לאהבה. “יצר לב האדם רע…” לא מבריאתו, או מלידתו,
אלא “…מנעוריו.” (נער במקורות הוא מיונק ועד בחור.) כלומר, אם
יצר לב האדם רע, זה מתקופת התחנכותו. הוא לא בא לעולם עם יצר טוב, או יצר רע, אלא
בפשטות עם יצר. יצר חיים, רצון טבעי לשרוד, לכן הוא “יודע” שהוא חייב
ללמוד. אבל “אליה וקוץ בה”, עליו ללמוד בדרכו. המילה יצר משמעה שכל אדם שנולד הוא יצור חד-פעמי, בעל צורת לימוד אישית. בנו תלוי אם יצר
החיים החזק שלו, הדוחף אותו ללמוד את סביבתו בדרכו הייחודית, יהיה ליצר
רע, או יהיה ליצירה.

מותר האדם מן המחשב

לחנך על פי הגישה האוריינות משמע לשאול את עצמנו: מה מותר האדם על המחשב?
מה יש רק לאדם ואין למחשב?
רגשות, בינת-לב (אינטואיציה), יצירתיות, קשרים אנושיים ועוד.
על זה אנחנו צריכים להגן. את זה עלינו לטפח.
הארגונים הרבים להגנת הטבע דואגים לטבע העולם, מי דואג לטבע הילד, לטבע האדם שהולך ונכחד?

איך ללמד עברית

יש הצדקה וטעם ללמוד וללמד עברית ומסורת עברית בארץ ובתפוצות, רק אם
מנחילים אותה בדרך המיוחדת לחינוך היהודי ואיתה מורישים את הגישה היהודית
לחיים.
איך? עם חומרי שפה חיים, הנותנים ביטוי אמת, לשאלות אמת שמעסיקות את
הילדים: סיפורים, שירים, הצגות ושיחות שישקפו לילדים אותם, את רגשותיהם,
מחשבותיהם, וכל מה שבאמת מעניין אותם. (לא עם חומרי שפה מלאכותיים שהומצאו
לשם תרגול).
“הילדים פתחו את דלת הגן ויצאו. הגננת: ’ילדים, למה יצאתם החוצה?’
ענה אמנון: ’הרוח העיפה אותנו!’”
מה אומר לנו אמנון? אם לא נדאג שבבתי החינוך שלנו, ובחומרי החינוך שלנו
תהיה הרוח הנכונה, הילדים שלנו יברחו החוצה, בגופם או בנפשם. וכדאי מאוד
להקשיב לילדים ככתוב: “מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז!”